מימי לא עברתי לפניו
בכורות לח ע"ב
"אמר רבה בר בר חנה, סח לי רבי יוחנן בן אלעזר: זקן אחד היה בשכונתינו ורבי שמעון בן יוֹסֵי לָקוֹנְיָא שמו, ומימי לא עברתי לפניו [מסביר רש"י: שגדול הדור היה]. פעם אחת עברתי לפניו. אמר לי, שב בני, שב! חלזון זה [מסביר רש"י: בכור היה לו לאותו זקן והיה לו חלזון בעינים] - מום קבוע לשחוט עליו, וזהו נחש שאמרו חכמים. ואף על פי שאמרו, אין אדם רואה מומין לעצמו - אבל מורה הלכה לתלמידים, ותלמידים מורין לו".
נבאר את המעשה. במפרשים לא מפורט פירוש הביטוי היחודי: "ומימי לא עברתי לפניו". רש"י פירש: שגדול הדור היה. ומה בכך? וכי שמענו שאסור לצעוד ולעבור לפני זקן מגדולי הדור?! וכי יש פגם לעבור לפניו כדי ללמוד תורה מפיו, כפי שאכן למד ממנו בהמשך?! אדרבה, מצוה רבה היא!
אלא כוונת רש"י שפירוש "לא עברתי לפניו" – לשבת בַּדִּין ולהורות הוראה, שהרי אסור להורות הוראה לפני רבו, וחוצפה גדולה היא להתנשא ולפסוק לזקן מגדולי הדור. אלא שבאותו מעשה בלבד, הזקן עצמו הוא שהורני "שב בני, שב" כדין דיין היושב להורות בדין, שאלמד ממנו תחילה את ההלכה, ואתיר לו את בהמתו שלו. כשאמר: "חלזון זה" הוא הצביע על מום שבעיני הבהמה. וזו היתה בהמתו שלו, כפי שמוכח מהמשך דברי הזקן: "אין אדם רואה מומין לעצמו", כלומר שאף על פי שאני יחיד מומחה שרשאי לראות ולהורות לאחרים לבדי, כפי שלמדנו בדף לא (ע"א), לעצמי – איני רשאי לראות. ולכן אלמדך, ואתה תתיר על פי ההלכה שהורתיך.
ומנין למד רש"י שמשמעות הביטוי "לא עברתי לפניו" היא ענין של הנהגה הוראה והתנשאות?
בפרשת בשלח: (שמות יז, ה) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל.
בפרשת עקב: (דברים ט, ג) ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ.
ומפורש יותר בפרשת וילך: (דברים לא, ג) ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם, יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'. כשם שה' הוא העובר בראש מחניך, כך יהושע הוא המנהיג אשר בראש המחנה, וכפי שהיה משה וזקני ישראל איתו.
גם שליח הציבור שעובר לפני התיבה, מנהיג את תפילת הציבור.
במסכת ברכות (דף לד ע"א) מספרת הגמרא: "מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר". אותו מעשה מתואר במכילתא (דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א) "מעשה בתלמיד אחד שעבר לפני רבי אליעזר".
לשון זה נמצא גם במדרש רבה פרשת ואתחנן: "כיון שראה משה שאין משגיח בו, הלך אצל שמים וארץ... הלך אצל הים הגדול, אמר לו הים, בן עמרם! מה היום מימים! לא אתה בן עמרם שבאת עלי במטך והכיתני וחלקתני לי"ב חלקים ולא יכולתי לעמוד לפניך?!... צעק ובכה ואמר... בשעה שעברתי לפניך הייתי מלך בעולם, ועכשיו אני משתטח ואין משגיחין בי".
