בחינת הפוטנציאל / רפי זברגר

שבת כח ע''ב
 

הקדמה

נלמד את המשנה בעמוד ב', ואת תחילת הגמרא שלאחריה.

פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה,

מדובר על חתיכת בד בגודל של לפחות שלש אצבעות על שלש אצבעות, מידת מינימום להיטמא, שקיפלו אותה לצורך עשיית פתילה להדלקה, אך טרם סיימו את ההכנות. לא ''הבהבו'' אותה – לא חרכו אותה באש, שזהו חלק מהכנת הפתילה כדי שתדלק יפה.

רבי אליעזר אומר: טמאה היא ואין מדליקין בה, רבי עקיבא אומר: טהורה היא ומדליקין בה:

מחלוקת תנאים לגבי שתי הלכות: הלכות טומאה וטהרה והלכות הדלקת נרות שבת. רבי אליעזר פוסק כי הבגד הנ''ל עדיין נחשב כלי כדי להיטמא, וכן אסור להדליק בה נרות שבת. לעומתו רבי עקיבא חולק בשתי ההלכות: הבגד כבר יצא מתורת כלי ולכן אינו נטמא, וכן מותר להדליק בו נרות שבת. נלמד את הגמרא המסבירה את שורש מחלוקתם.

הנושא

בשלמא לענין טומאה, בהא פליגי - דרבי אליעזר סבר קיפול אינו מועיל, ובמילתיה קמייתא קיימא, ורבי עקיבא סבר קיפול מועיל, ובטולי בטיל.

אומרת הגמרא כי ניתן להבין את שורש מחלוקתם לעניין טומאה. האם קיפול הבגד, כחלק מהכנתו לעשייתו פתילה מועילה להפקיעו מתורת בגד או לא. רבי אליעזר סובר שאין הקיפול מועיל, ולכן הבגד נשאר בהגדרתו הקודמת (בגד בגודל מספיק (שלש אצבעות על שלש אצבעות) לקבל טומאה), ורבי עקיבא סובר כי קיפול ''מועיל'' להפקיעו מהגדרה הקודמת, ועתה אין הוא נחשב יותר לכלי, ולכן אינו מקבל טומאה ונשאר בטהרתו.

אלא לענין הדלקה במאי פליגי?

אך מתקשה הגמרא להבין את שורש המחלוקת ביניהם לגבי דין הדלקת נרות שבת בבגד מקופל זה.

אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא וכן אמר רב אדא בר אהבה: הכא בשלש על שלש מצומצמות עסקינן וביום טוב שחל להיות ערב שבת עסקינן,

רבי אלעזר ורב אדא מעמידים את המשנה באוקימתא מסוימת מאוד: בבגד אשר גודלו בדיוק שלש על שלש אצבעות, כך שאם יחסר ממנו אפילו מעט – כבר יוצא מגדר כלי ואינו מקבל טומאה. וכן, כי מדובר ביום טוב שחל להיות ביום שישי, ערב שבת קודש, ומכינים את הפתילה לצורך נר שבת, ביום טוב שיש בו דיני מוקצה.
כדי להבין את המחלוקת מניחים מספר הנחות:

1. דכולי עלמא אית להו דרבי יהודה דאמר: מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים,
   כולם (רבי אליעזר ורבי עקיבא) מסכימים להלכת רבי יהודה שמותר להסיק ביום טוב רק בכלים שלמים, ולא בשברי כלים שנשברו ביום טוב, שכן זהו מוקצה משום ''נולד'' הנאסר ביום טוב.
2. ודכולי עלמא אית להו דעולא, דאמר עולא: המדליק צריך שידליק ברוב היוצא,
   וכולם מסכימים להלכתו של עולא בהלכות שבת ובהלכות הדלקת הנר במקדש: המדליק חייב להדליק את רוב הפתילה העומדת מעל השמן לפני שעוזב את הנרות, כדי שהשלהבת תהא עולה מאליה (רש''י).

רבי אליעזר סבר: קיפול אינו מועיל, וכיון דאדליק ביה פורתא - הויא ליה שבר כלי, וכי קא מדליק בשבר כלי קמדליק, ורבי עקיבא סבר: קיפול מועיל, ואין תורת כלי עליו, וכי קמדליק בעץ בעלמא קמדליק.

רבי אליעזר סובר כי קיפול אינו מועיל להוציא מידי כלי (כמוסבר לעיל בשיטתו), ולכן כשמדליק מעט את הבגד שהפך להיות פתילה, הופך להיות שבר כלי (פחות משלושה על שלושה טפחים), וזהו מוקצה מסוג ''נולד'', ומכיוון שצריך להדליק את רוב הפתילה (כולם מסכימים להלכת עולא), הרי יוצא שהוא טרם הדליק, אבל כאמור הבגד הפך להיות מוקצה, ולכן רבי אליעזר אוסר להדליק בבגד כזה.
לעומתו, רבי עקיבא סובר שהקיפול מועיל (כדלעיל), ולכן כבר לפני ההדלקה הבגד אינו מוגדר ככלי, ולכן הוא מדליק ''עץ בעלמא'' שאינו מוקצה, ולכן מתיר גם להדליק ביום טוב שחל להיות בערב שבת קודש.

מהו המסר?

• הכנה ראויה - הדיון נסוב סביב השאלה האם הפתילה הוכנה כראוי. נלמד מכאן כי כדי שדבר יצליח לתפקד היטב, יש צורך בהכנה נכונה מראש. כמו שפתילה זקוקה להכנה כדי להאיר, כך גם אדם זקוק ללמידה, לתרגול ולהכנה כדי להצליח בלימודיו ובמעשיו.
• בחינת הפוטנציאל -  רבי עקיבא רואה בפתילה דבר הראוי להדלקה, אף שלא עברה את כל תהליך ההכנה (לא חרכו אותה). נלמד מכך מסר חינוכי חשוב ומעניין של בחינת הפוטנציאל ולא רק בחינת המצב הנוכחי.   
  בכל אדם וכמובן בכל ילד יש פוטנציאל גדול מאוד, נשתדל שלא לבחון אותו על סמך חסרונות עכשוויים, אלא לאור יכולותיו, וממילא לאור תוצאות שהוא עשוי להגיע אליהם בעתיד. 

לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו 

לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]