יום שכולו שבת
סנהדרין צז ע"ב
"אמר רב קטינא: שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב, שנאמר (ישעיהו ב, יא) וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. אביי אמר: תרי חרוב, שנאמר (הושע ו, ב) יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו. תניא כותיה דרב קטינא: כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים, כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה, שנאמר וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא, ואומר: (תהלים צב, א) מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת - יום שכולו שבת. ואומר: (תהלים צ, ד) כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר".
החורבן שבאלף הששי הוא רק הכנה לתחיית המתים ועולם הבא, כמבואר בהמשך: בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו.
כתוב בבראשית ב, א – ג: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.
וקשה:
א. לשם מה נכפלו ושולשו המילים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי ג' פעמים?
ב. למה בפעם הראשונה וַיְכַל רק מְלַאכְתּוֹ, ואילו בפעם השניה וַיִּשְׁבֹּת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, מה בא לרבות יותר מהפעם הראשונה?
ג. המילים אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת שבפעם השלישית, מרמזות לדברי רבי עקיבא אל טורנוסרופוס במדרש תנחומא (פרשת תזריע סימן ה) שכשם שנבראה חיטה ועל האדם להשביחה ולאפותה, כך ברית המילה היא השלמת הגוף שנברא בערלה. לפיכך קשה, הכיצד וַיְכַל מְלַאכְתּוֹ? הרי נותר רבות לנבראים להשלים!
אלא שמציאות ששת ימים ויום השביעי קיימים בג' גלגולים, ולהם מרמזים ג' הפעמים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שבפסוקים:
וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, אלו ששת ימים שנברא בהם העולם, את מלאכתו שלו כילה, על לא כל מלאכתו, שהרי נותר לנבראים להשלים.
וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אלו שית אלפי שני הוו עלמא, כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם, עם מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת - יום שכולו שבת. שבת סופית ומוחלטת – מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, זהו יום השביעי שבכל שבוע ושבוע, אשר קידשו לישראל ובירכו. כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ – זכרון הוא למעשה בראשית כאשר שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ שלו עצמו, אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת – וקידשו לישראל מעין עולם הבא למען ימשיכו לַעֲשׂוֹת ולהשלים את חלקם בבריאה עד ליום שכולו לעתיד לבוא.
