נעשה ונשמע
בכורות כד ע"ב
"מתני'. רבי יוסי בן המשולם אומר: השוחט את הבכור - עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן ותולש את השער, ובלבד שלא יזיזנו ממקומו, וכן תולש את השער לראות מקום מום.
גמ'. אמר רב: הלכה כרבי יוסי בן המשולם. בעו מיניה מרב הונא: כנגדו ביום טוב מהו? טעמא דרבי יוסי בן המשולם משום דקסבר תולש לאו היינו גוזז וביום טוב אסור - דהוה ליה עוקר דבר מגידולו, או דלמא: בעלמא סבר רבי יוסי בן המשולם תולש היינו גוזז, והיינו טעמא דשרי - דהוה ליה דבר שאין מתכוין, וביו"ט דבר שאין מתכוין מותר? אמר להו: זילו שיילוה לרב חננאל, אי אמר הלכה כרבי יוסי בן המשולם, איפשוט לכו. אתו שיילוה, אמר להו, הכי אמר רב: הלכה כרבי יוסי בן המשולם; אתו לקמיה דרב הונא, אמר להו: כנגדו ביום טוב מותר. איתמר נמי, אמר רב חנניה בר שלמיא משמיה דרב: כנגדו ביום טוב מותר".
למה השתהה רב הונא מלענות להם מיד, הרי שאלתם היתה מה דעתו של רבי יוסי בן המשולם, וכי לא ראוי לברר וללמוד את דעת התנאים השונים גם אם לא נפסקה הלכה כמותם?
רבי יוסף ענגיל ראש הישיבה ורב העיר קרקוב לפני יותר ממאה שנה, ציין בגליוני הש"ס במסכת גיטין (דף עב ע"א) שמעשה זה דומה מאוד למעשה אחר ברב הונא. מסופר במסכת גיטין (דף עב ע"א) ובמסכת בבא בתרא (דף קלו ע"א) שרבה בר אבוּהּ חלה, רבה בר אבוּהּ היה ריש גלותא, כלומר נשיא יהודי בבל. נכנסו לבקרו רב הונא ורב נחמן חתנו של רבה בר אבוּהּ. אמר רב הונא לרב נחמן, שאל את רבה בר אבוה: האם הלכה כרבי יוסי שאמר שגט חל למרות שכתוב בו שיחול לאחר מות המגרש, או שאין הלכה כמותו? אמר רב נחמן לרב הונא: את הסברה בדברי רבי יוסי אני לא מבין, ואשאל אם הלכה כמותו?! אמר לו רב הונא: אתה תשאל אותו מה ההלכה, ואני כבר אסביר לך את סברתו של רבי יוסי. שאל רב נחמן, ואמר לו רבה בר אבוה: כך אמר רב: הלכה כרבי יוסי. לאחר שיצאו, אמר לו רב הונא: טעמו של רבי יוסי הוא שזמנו של שטר הכתוב בו, מוכיח שזהו זמן תוקף פעולתו.
גם במעשה זה נשאלת השאלה, הרי הסברו של רב הונא היה קצרצר ולמה לא ענהו לרב נחמן מיד כדי שיהיה לבו שלם לשאול מה ההלכה?
גם הנהגת רב נחמן צריכה ביאור, למה חוסר הבנת סברת רבי יוסי היא סיבה להמנע מלשאול אם הלכה כמותו?
התשובה לשאלה זו מתבארת בדברי רבא שהיה תלמידו של רב נחמן. במסכת בבא בתרא (דף קל ע"ב) אמר רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע תלמידיו: לאחר מותי, כאשר יגיע לפניכם פסק דין שלי ותמצאו שיש עליו קושיה, אל תקרעו אותו לבטל אותו, אך גם אל תפסקו לפיו. אל תקרעו אותו כי יתכן שאילו הייתי איתכם הייתי מתרץ ומסביר לכם והייתם נוכחים שאני צודק. אך אל תלמדו ממנו הלכה, כי "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", ודיין חייב לפסוק רק על פי מה שהוא רואה, ורק על פי מה שהוא מבין.
אם כן גם על דעת רב נחמן לא עלה לפסוק כרבי יוסי, לפיכך אל לו לשאול את רבו לדעתו אם ממילא אין כוונתו לקיימה.
בדומה לזה מבוארת גם דעת רב הונא, היות שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ומה שׁשׂכלו מבין, טוב ללמד ולפרש דוקא את דעת התנא שנפסקה דעתו להלכה, ולא להטות את דעת השומעים מלהבינה על ידי הסברת דוקא הדעה החולקת וביסוסה בליבם.
ועל פי זה מבוארת גם שיטת הראשונים הסוברים שאם סוגיית הגמרא עסקה בדעת תנא או אמורא, זו ראיה שהלכה כמותו. שהרי אם אין הלכה כמותו עדיף היה דוקא למעט את העיסוק בדעתו.
ביאור נוסף לדעת רב הונא.
אמרו במסכת עבודה זרה (דף לה ע"א) שכאשר גזרו גזירה חדשה בארץ ישראל, היו מסתירים את נימוקה למשך שנים עשר חודשים. למה? כדי שלא יקום אדם שאינו מסכים עם אותו נימוק, והוא עשוי לגרום לזלזול באותה גזירה.
בדומה לזה, נאות רב הונא לגלות ולפרסם את נימוקי רבי יוסי בר חלפתא ובר המשולם, רק לאחר שהוברר שהתקבלה דעתם להלכה ללא עוררין, ומעתה לא יעמדו לה מתנגדים.
