הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "בתר דבעיא הדר פשטא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
זבחים קה ע"א
"בעי רבי אלעזר: פרים ושעירים הנשרפים מהו שיטמאו אוכלין ומשקין בפנים כבחוץ? מחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמי או לא? בתר דבעיא הדר פשטה: מחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמי!"
ראה מה שכתבנו על מסכת גיטין דף פב:
1.
הביטוי "בתר דבעיא הדר פשטה" [או "פשטה"] - 26 מופעים בש"ס. מתוכם כ-8 פעמים על ידי רבא!
הביטוי "הדר פשטא" בלי "בתר דאיבעיא" - 11 מופעים בש"ס.
2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל קטו:
"בתר דבעיא הדר פשטה, אנן לא מתרצין הכי דכל כי הא לא שביק תלמודא לאקשויי ולברורי, שיטה מקובצת על ב"מ דף נ"א א' בשם הרמב"ן:"
ה"יד מלאכי" מתייחס למקרה שמובאת בגמרא הלכה בשמו של חכם, ובסוגיה אחרת בש"ס אותו חכם מציג את אותה הלכה בתור "בעי".
2.1
והוא אומר שלא ניתן לענות ולומר "בתר דבעיא הדר פשטה" - שאחרי שאותו חכם התלבט אחר כך הוא "פשט" את הבעיה.
והנימוק הוא, שהגמרא לא היתה מתעלמת מדיון מפורש ב"סתירה" זו. ולכן יש ליישב "סתירה" כזאת באופן אחר.
3.
אולם בסוגייתנו - ובשאר המופעים הדומים - מדגישה הגמרא עצמה, שהאמורא עצמו פשט את בעייתו.
4.
נשאלת השאלה: מדוע הגמרא לא אמרה את מסקנת החכם באופן ישיר וללא הצגת הבעיה?
5.
אלא יש לומר, שהכוונה בביטוי זה - "הדר פשטה" – שהחכם שהציג את הבעיה פתר אותה מעצמו בכח סברא ללא הוכחות.
6.
לעניין זה שההוכחה היא מסברא וללא הסתמכות על משנה/ברייתא יכולה להיות משמעות פסיקתית. בדרך כלל, כשיש הוכחה ממשנה/ברייתא הדין "חזק" יותר.
7.
וכן בכל הפעמים שביטוי זה מופיע בש"ס תמיד אין הוכחות ממקורות תנאיים.
8.
לפעמים המסקנה היא מסברא עצמית של החכם, ולפעמים הכרעתו היא מדרשת פסוקים של החכם עצמו.
8.1
וכן יש לומר, שהביטוי בא להדגיש שאין לחכם מסורת מדוייקת מרבותיו בעניין זה.
9.
אמנם ראה מה שכתבנו על מסכת כתובות דף נג, שרבא, שם, מסתמך על ברייתא הרי שמסקנתו של רבא ברורה שהיא סופית ולא נדחית.
10.
ראה בסוגייתנו, ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קצח, בשם ה"כתב סופר", שההכרעת רבי אבא היא, שאין בכוחה של סברא עצמה להכריע נגד ההיקש של "ויצאה והיתה". דומה קצת לאמור לעיל בסעיף 9.
10.1
וראה שם, בהערה נג שיש פוסקים כמו הצד שהסתפק רבי אבא שלשדעת רבנן בקידושין כך יועילו קידושי חוץ.
מגיד משנה הלכות אישות פרק ז הלכה יג:
... ובעי ר' אבא בקידושין היאך תיבעי לר"א וכו' תיבעי לרבנן ע"כ לא קאמרי רבנן הכא אלא דבעינן כריתות וליכא אבל בקידושין קנין כל דהו סגי או דילמא ויצאה והיתה
לבתר דבעיא הדר פשטה בין לר"א בין לרבנן בעינן ויצאה והיתה פירוש וכשם שאינה מגורשת לדעת חכמים כך אינה מקודשת לדעתם
אמר אביי את"ל איתא לדר' אבא בא ראובן וקידשה וכו'
10.2
והוא מגיע ל"שורש" העניין:
ומפרש רבינו את"ל דאיתא לספיקא ולבעיא דר' אבא דמפליג בין קידושין לגירושין ואף על פי שבגט אינה מגורשת אפשר שהיא מקודשת בקידושין ומתוך כך פסק רבינו ספק מקודשת וכן עיקר להחמיר בדין ערוה החמורה. ויש פוסקין ודאי מקודשת מההיא דר' יוחנן דלעיל דאמר רווחא לחבריה שבק דה"ל כאומר לה הרי את מקודשת חוץ מאותם שיקדשוך תוך שלשים יום אלמא בקידושין בקנין כל דהו סגי לן ויש פוסקין כפשטיה דר' אבא דאינה מקודשת ופסק רבינו המחוור שבכולן:
משמע מהרמב"ם שפוסק שתהיה ספק מקודשת בגלל שבעייתו של רבי אבא תקפה, ואין הכרח לקבל את מה שרבי אבא פשט את בעייתו.
11.
מסקנה: לפעמים משמע שכוונת הביטוי "הדר פשטה" היא שהביעה לא נפשטה לגמרי ובאופן מוחלט אלא יוצר ספק!
12.
וכן יש לומר בסוגיה במסכת בבא קמא דף עז - שגם אחרי שרבא פשט את הספק שהוא עצמו התלבט עדיין ניתן לפסוק כצד השני בספק.
12.1
ובסיום הסוגייה, שם - בבא קמא דף עח - מוסיפה הגמרא:
רב אחא בריה דרב איקא מתני לה בהדיא,
אמר רבא: הרי עלי עולה והפריש שור, ובא אחר וגנבו - פטר עצמו בכבש לרבנן, ובעולת העוף לר' אלעזר בן עזריה.
לפי רב אחא בריה דרב איקא רבא כלל לא התלבט. לפי דברינו לעיל בסעיף 12 יש לומר, שרב אחא בא להדגיש שכלל אין ספק, ודברי רבא הם ברורים וחד משמעיים, ולא ניתן לפסוק שלא כרבא.
13.
וכן בסוגייתנו - מסכת זבחים דף קה:
כסף משנה הלכות שאר אבות הטומאה פרק יא הלכה ו:
... וטעם רבינו נראה שהוא מדגרסינן בפרק הקומץ רבה (מנחות דף כ"ד) בעי רבי ירמיה צירוף כלי וחבור מים וכו' וכיון דהא דמיא להך וסלקא בתיקו ה"ה לאידך
ואף על גב דרבי אמי בר חייא פשטה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא.
בסוגייתנו - לגבי דין אחר מהמובא בראשית הדברים - מדובר על דין שמובא כמסקנה ואילו במסכת מנחות דין דומה הובא כ"בעי" ונקבע שם "תיקו". זה דומה ל"בעיה והדר פשטה". זאת כנראה דעת הראב"ד. אבל הרמב"ם - לדעת ה"כסף משנה" - סבר שהבעיה נשארת כספק - לחומרא!
ומתאים לאמור לעיל בסעיפים 10.2; 12
13.1
אלא שיש להעיר על האמור בסעיף 13:
א.
בדברי ה"כסף משנה" מדובר בשני חכמים שונים, ולא בחכם אחד שהוא עצמו הציג בעיה ואחר כך הוא פשט אותה - "והדר פשטה".
ב.
שני הנושאים לא עוסקים ממש באותו מקרה, אלא "דהא דמיא" - כדברי ה"כסף משנה" עצמו.
