טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
תרנגולת לעשרים ואחד יום וכנגדה באילן לוז – תרנגול הבית
"ת"ר: תרנגולת לעשרים ואחד יום וכנגדה באילן לוז, כלב לחמשים יום, וכנגדו באילן תאינה, חתול לחמשים ושנים יום, וכנגדו באילן תות, חזיר לששים יום, כנגדו באילן תפוח, שועל וכל מיני שרצים ששה חדשים, וכנגדם באילן תבואה, בהמה דקה טהורה לחמשה חדשים, וכנגדן באילן גפן, בהמה גסה טמאה לשנים עשר חודש, וכנגדו באילן דקל, טהורה לתשעה חדשים, וכנגדה באילן זית" (בכורות, ח ע"א).
שם עברי: תרנגול הבית שם באנגלית: Chicken שם מדעי: Gallus gallus domesticus
שם נרדף במקורות: שכוי, גבר, זגתא
נושא מרכזי: משך זמן הדגירה עד בקיעת האפרוח?
לרשימת נושאים נוספים העוסקים בתרנגול הבית הקש/י כאן.
משך הדגירה הרגיל עד הבקיעה בתרנגולות הוא 21 יום גם בימינו. גורמים סביבתיים עשויים להאריך או לקצר את תקופה זאת ביום יומיים (ראו בסרטון. לצפייה הקש/י כאן). להלן שלבי ההתפתחות העיקריים לאורך 21 הימים:
ימים 1–3: תחילת החלוקה התאית. נוצרים קרומי העובר, הלב מתחיל לפעום, ורשת כלי דם מקיפה את החלמון כדי לחבר בינו לבין העובר.
ימים 4–8: מתפתחים איברים פנימיים ראשוניים, ניצני הכנפיים והרגליים, והעיניים הופכות לבולטות מאוד.
ימים 9–14: העובר מקבל צורת אפרוח ברורה. נוצרת "שן ביצה" בקצה המקור (המשמשת אותו לשבירת הקליפה), ומתחילה צמיחת נוצות פלומתיות.
ימים 15–18: האפרוח גדל במהירות, מנצל את רוב החלבון, ומסתובב בתוך הביצה כך שראשו מופנה כלפי הקצה הרחב (מקום שק האוויר).
ימים 19–20: יתרת החלמון נספגת במלואה לתוך בטן האפרוח (מספקת לו מזון ל-48 השעות הראשונות לאחר הבקיעה). האפרוח מנקב את קרום שק האוויר ומתחיל לנשום ריאתית לראשונה.
יום 21: האפרוח משתמש בשן הביצה כדי לחורר את הקליפה הקשה, דוחף אותה החוצה ברגליו, ובוקע מן הביצה.
אילן הלוז
על פי רוב המפרשים השקד נקרא גם בשם לוז, אם כי כמה מהם, כנראה כבר מתקופת חז"ל, זיהו אותו עם האלסר (אגוז הלוז Corylus avellana) שהוא עץ נשיר שאינו גדל בארץ ישראל. הלוז מופיע בין המקלות שהניח יעקב בשקתות: "ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות מחשוף הלבן אשר על המקלות" (בראשית, ל ל"ז). בבראשית (מג י"א) מייעץ יעקב לבניו להוריד מנחה ליוסף: "... מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים". בתרגום יונתן (שם) אנו מוצאים: "... קליל שרף קטף וקליל דבש שעוה ולטום משח דבוטנין ומשח דלוזין". כך מוצאים אנו גם במדרש בבראשית רבה (תיאודור-אלבק, פרשת מקץ פרשה צא): "קחו מזמרת הארץ בכליכם ר' יהושע דסיכנין בש' ר' לוי דברים שהן מזמרין בעולם ... בטנים ושקדים משח דבטנין ומשח דלוזין". לפי שני הפירושים נקראו השקדים בשם לוזים והמנחה ליוסף כללה שמן שקדים ולא הפירות עצמם (ראו במאמר "כפיסתקא ופלגי דפיסתקא"). לפירוש הרס"ג לפסוק זה קיימות כמה גירסאות (1) ובאחת מהן המובאת על ידי האבן עזרא (בראשית, ל ל"ז) קיים גם נימוק לבחירת הפירוש: "והגאון אמר כי לוז שקדים, בעבור שנקרא כן בלשון ישמעאל, כי הב' לשונות והארמית ממשפחה אחת היו". רש"י (בראשית, ל ל"ז) נאמן לשיטתו גם במקומות אחרים מפרש: "לוז - ועוד לקח מקל לוז, עץ שגדלין בו אגוזים דקים קולדר"א בלע"ז"". ד"ר משה קטן ב"אוצר לעזי רש"י" מתרגם את לעז זה לאלסר (אגוז לוז) (Corylus avellana). הוא מעלה כאפשרות שדברי רש"י האומר שהוא "עץ שגדלים בו אגוזים דקים" קשורים לשם הפרי בצרפתית המודרנית שבה הוא נקרא noisette כלומר "אגוז קטן". לדבריו ייתכן שכבר בימי רש"י השתמשו בכינוי זה במקביל לשם הרשמי colder. בכמה כתבי יד יש גרסאות קרובות למלה noisette שאינה ידועה לפני 1280.
משך זמן הבשלת פרי השקד
בתיאור נס פריחת מטה השקד של אהרון (ראו במאמר "ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה" (יומא, נב ע"ב) () התייחסנו לשקד כעץ המאחר להבשיל את פירותיו אך עובדה זו עומדת בסתירה לנאמר בירושלמי (תענית, פ"ד ס"ח טור ג /ה"ה): "... בין כמאן דאמר בתשעה לחדש בין כמאן דאמר בשבעה עשר מה ביניהון? עשרים ואחד יום מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב בית המקדש. אמר רבי אבונה סימנא מקל שקד אני רואה, מה הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו עשרים ואחד יום, כך מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית עשרים ואחד יום וכו'". הלוז הוא שמו הנרדף של השקד ומוצאים אני שמשך הבשלתו היא 21 יום. פרק זמן זה מוזכר גם בברייתא המובאת בגמרא בבכורות (ח ע"א) המונה את זמן עיבורם של צמחים ובעלי חיים שונים: "ת"ר: תרנגולת לעשרים ואחד יום וכנגדה באילן – לוז וכו'". יש להעיר שרש"י (שם) מפרש את השם לוז באופן שונה: "לוז - קורדל"א שגדילים בו אגוזים קטנים ומשעת פרחיו עד שעת גמר פריו שנים ועשרים יום". כאמור, לדעת ד"ר מ. קטן ב"אוצר לעזי רש"י" הכוונה לאלסרים (אגוזי לוז).
י. פליקס מיישב את סתירה זו על ידי אבחנה בין ה"לוז" שהוא זן או זני שקד מרים לבין ה"שקד" שהוא הזן המתוק. ה"לוז" וה"שקד" נאכלים בשלבי התפתחות שונים ומכאן ההבדל בפרק הזמן עד שהם מוכנים לאכילה. אומרת המשנה במעשרות (פ"א מ"ד): "... החייב בשקדים המרים פטור במתוקים, החייב במתוקים פטור במרים". הלכה זו מופיעה גם בתוספתא (חולין, צוקרמאנדל, פ"א הלכ' כ"ד) ובגמרא בחולין (כה ע"ב) שם מפרש רש"י: "קטנים חייבין - במעשר שדרכן לאוכלן בקוטנם קודם שיהו מרים. מתוקים גדולים חייבין - שנגמר פריים".
תמונה 1. סוללת הטלה של תרנגולת צילם: איתמר ק.
תמונה 2. שקד לאחר הבשלה - בשלב זה נותרה רק השכבה הפנימית (Endocarp) והזרע העטוף במעטה הזרע (צבע חום)
(1) בגרסה אחת הוא תרגם את הלוז בערבית בשם "חור" כלומר צפצפה מכסיפה (Populus alba). באחרת נכתב "ויש שפירשו: מיני ארזים (אולי צ"ל "אגוזים") (על פי ז. עמר).
רשימת מקורות:
יהודה פליקס, עצי פרי למיניהם. צמחי התנ"ך וחז"ל (143-149).
זהר עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 118).
לעיון נוסף:
ע. לונדון, מדוע לא נכלל השקד בשבעת המינים? מוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ז בכסלו תשע"ב, 23.12.2011. ראה כאן.
ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק השקד. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה לחץ כאן.
באתר "צמח השדה": "שקד מצוי".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
