האם כך דיברו חכמי ישראל?

הרב דב קדרון

בכורות יח ע"א

כאשר רבי חייא בר אבא שמע מרבי יוחנן את פירושו לדברי רבי עקיבא במשנה, הוא שאל אותו איך פירוש זה מתאים ללשון המשנה? תשובת רבי יוחנן, על פי פירושי רש"י והרשב"ם (במסכת בבא בתרא דף קז) הייתה באופן של קנטור: בזמן שאתה התעדנת באכילת תמרים בבבל, אנחנו כאן בארץ ישראל התאמצנו להבין את דברי רבי עקיבא במשנה. לעומת זאת, תוספות מפרשים שהתמרים שאכל רבי חייא בר אבא בבבל היו מסוג גרוע, ולא הייתה הנאה גדולה באכילתם, ולהבנתם רבי יוחנן אמר לו: היה יותר כדאי לך להיות איתי כאן, בארץ ישראל, ולטרוח בהלכה, מלאכול תמרים גרועים בבבל.

בשו"ת חוות יאיר (סימן קנב) נשאל על מאמרים שונים המופיעים בש"ס שנראה לכאורה שנאמרו באופן של קנטור וזלזול, איך ייתכן שחכמי ישראל דברו בצורה כזו, והרי דברי חכמים בנחת נשמעים? בתשובתו הוא מתייחס גם לדברי רבי יוחנן הללו, ומסביר, על פי הבנת התוספות, שאין הכוונה לסוג גרוע של תמרים, שהרי התמרים של בבל ידועים באיכותם, אלא שראוי להמתין עד גמר בישולם, והממהר לאכלם לפני גמר בישולם - בשבילו אלו תמרים גרועים. כך, אמר רבי יוחנן לרבי חייא בר אבא: לא היית צריך למהר להבין את דברי רבי עקיבא, כי את פירוש דבריו יש להבין מסוף המשנה. דברים אלו אינם קנטור, אלא תוכחה.

מאידך יש סיוע לדברי התוספות, שהתמרים שאכל רבי חייא בר אבא היו גרועים, ממסכת ברכות (מג,ב), שם מסופר שרבי חייא בר אבא היה עני והלך במנעלים מטולאים. שהרי אילו התאפשר לו בוודאי היה מקיים בהידור את דברי חז"ל (שבת קכט,א): "לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו".