מי חייב למנוע בזיון של בכור?

הרב דב קדרון

בכורות טז ע"א

קדושת בכור נוהגת רק בבהמה ששייכת בבלעדיות ליהודי. אם יש לגוי שותפות בה, וגם אם יש לו רק פוטנציאל לגבות את הבהמה עבור חוב שחייב לו היהודי - אין בוולד שייוולד קדושת בכור.

רבותינו האחרונים דנו בבהמה של יהודי, שיש בה קדושת בכור, אולם נושה גוי שלו תפס אותה מידו שלא כדין: האם מחויב היהודי לפדותה מידי הגוי כדי למנוע בזיון קדשים, כעין "פדיון שבוים", או שמא אינו מחויב בכך?

בעל שו"ת מנחת יצחק (ח"ב סימן לח) פסק שהיהודי חייב לפדות את הבהמה שיש בה קדושה מידי הגוי, אף אם הבהמה בעלת מום, וכל שכן אם הוא תמים.

לעומת זאת הרב מטשעבין, הרה"ג דוב בעריש ויידענפעלד זצ"ל (מובא שם), סבור שאין חיוב לפדות בכור כזה מידי הגוי. הוא מסביר שאין זה דומה לספרי תורה תפילין ומזוזות, שאם הם נמצאים בידי גוים, מצווה לפדותם מידם עד כדי דמיהם, משום שקדושת ספר תורה שונה מקדושת בכור. אם ספר תורה נפל מעצמו, כל הרואה זאת חייב להתענות, כלומר שכל מי שנמצא בסביבתו של ספר התורה אחראי לכך שלא יתבזה. לעומת זאת, בבהמת קדשים, איסור הביזיון חל רק על מי שנוהג בהם מנהג בזיון בפועל, אולם אם הגוי מבזה אותם אין היהודי אחראי על כך.

אפשר לומר לפי דבריו, שהחיוב למנוע בזיון ספר תורה חל על ה"גברא", על כל יהודי ויהודי, ללא קשר לבעלותו על הספר תורה, ואילו החיוב למנוע בזיון בבהמת קדשים תלוי ב"חפצא", כלומר חל רק על בעל הבהמה בזמן שהיא ברשותו.