איך צריך להתייחס לבעלי חיים?

הרב דב קדרון

בכורות טו ע"א

בגמרא ובהלכה נאמר שהאיסור לאכול חֵלֶב והאיסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד נוהגים רק בבהמה ולא בחיה. לעומת זאת, איסור אכילת דם נוהג בבהמה ובחיה.

הרב קוק זצ"ל מסביר (ב"חזון הצמחונות והשלום"), שעל פי המוסר העליון היה צריך להיות אסור לבן אדם ליטול את החיים של יצור אחר, והיה צריך להיות אסור לאדם אפילו להשתמש לצרכיו בדברים שהם קניינו הטבעי של בעל חיים, כמו חָלָב של בהמה או צמרה, בזמן שהבהמה צריכה את הדברים האלו לעצמה. אלא שהמין האנושי נפל לשפל מוסרי כבר לפני אלפי שנים, ודווקא בגלל השפל המוסרי הזה הותר לאדם להשתמש בבעלי חיים לצרכיו ואפילו להרוג אותם כדי לאכלם. היתר זה הוא ירידה לצורך עלייה, כי אילו לא היה מותר לאדם להשתמש בבעלי חיים, היה המין האנושי עלול לחשוב את עצמו כאחד מהם, ומתוך הרגשת השפלות של היותו כמו כל בעלי החיים היה מידרדר עוד יותר מבחינה מוסרית. לכן, כדי לנטוע באדם זיק של התעלות ולתת לו הרגשת חשיבות, שאין הוא סתם בעל חיים - הותר לו להשתמש בבעלי החיים האחרים, כדי שבסופו של דבר יחזור המין האנושי ויעלה מבחינה מוסרית ויבוא לדרגה המתאימה לו.

אכן, גם בזמן ההיתר לשחוט ולאכול בהמות וחיות, אסרה התורה כמה דברים כדי שלא נשכח את המטרה הסופית ואת המוסר העליון, ולכן צריכה בהמתנו לשבות בשבת, צריך לכסות דם חיה ועוף, אסור לאכול את החֵלֶב של בהמה, ואסור לשחוט בבהמה אותו ואת בנו ביום אחד. בדבריו שם הוא מסביר מדוע חלק מהמצוות הללו נוהג דווקא בבהמה וחלק דווקא בחיה.