דקדוקי מכירת חמץ

הרב דב קדרון

בכורות יג ע"א

התורה קבעה דרכי קניין שונים לקרקע ולמטלטלין, ליהודי ולגוי. יהודי קונה מטלטלין מיהודי במשיכה או בהגבהה. אולם באשר לדרך הקניין של גוי מיהודי או יהודי מגוי, יש דעות שונות (המובאות ב"בירור הלכה"): יש הסבורים שקניינו של גוי הוא דווקא בכסף, יש הסבורים שקניינו במשיכה, ויש הסבורים שגם קניינים אחרים מועילים, כגון קניין סודר או קניין אגב קרקע או קניין חצר. לנושא הזה יש חשיבות גדולה במכירת חמץ לגוי, ואכן משתדלים לעשות את המכירה באמצעות כל הקניינים האפשריים, כדי להיות בטוחים שהחמץ אכן נמכר כהלכה. הפוסקים לאורך הדורות דנו בהרבה מאוד פרטי דינים שלכאורה יש בהם בעיה, כגון:

בעל שו"ת באר יצחק (או"ח א) הקשה, איך מועילה מכירת החמץ לגוי באמצעות קניין כסף, והרי הגוי הקונה צריך לתת את הכסף ליהודי המוכר, ובפועל הוא נותן את הכסף לרב שאמור להיות שליח לעניין הזה, והרי תוספות (ב"מ עא,ב) כתבו שבמצב כגון זה אין שליחות לגוי, ונמצא שהכסף לא עבר מרשות הקונה לרשותו של המוכר? אחת האפשרויות שהוא מעלה היא שצריך שגם הרב המקבל את הכסף מהקונה הגוי ימכור את חמצו לאותו גוי, ומכיוון שהוא עצמו המוכר, הוא זוכה בכסף שנותן לו הגוי, לא בתור שליח אלא בתור מוכר בפני עצמו.

עוד מעיר הבאר יצחק, שכאשר הרבה אנשים מוכרים חמץ באמצעות שליח, והקונה הגוי נותן מקדמה, הוא צריך לתת סכום כסף שיהא בו לפחות שווה פרוטה כנגד כל אחד מהמוכרים, כי אין קניין בפחות מפרוטה.

כך כתב גם האגרות משה (או"ח א קנ), וקבע שבארצות הברית יהיה סכום של סנט אחד עבור כל קונה, למרות שבזמנו סנט היה שווה יותר מפרוטה, משום שסנט הוא המטבע הקטן ביותר במדינה ואין אפשרות לעשות קניין בפחות מזה.