יהודי שקנה ענבים מגוי

הרב דב קדרון

בכורות יא ע"ב

הפרשת תרומות ומעשרות היא מצווה התלויה בארץ. בנוסף לכך, רק תבואה שנגמרה מלאכתה בבעלותו של יהודי - חייבת בהפרשת תרומות ומעשרות. "גמר מלאכה" הוא השלב שבו נגמרה המלאכה שיש לעשות עם הפירות לצורך הכנתם לאכילה, וההגדרה של שלב זה תלויה במטרת השימוש של הפרי. לדוגמה, ענבים שנקטפים לאכילה, גמר מלאכתם הוא כאשר הם מוכנים לאכילה. אולם ענבים שהמטרה היא לעשות מהם יין, גמר מלאכתם הוא כאשר היין מגיע לחבית והסירו ממנו את הזגים והחרצנים, כך שניתן לשתות אותו.

במקום שרוב הענבים מיועדים לאכילה, ונגמרה מלאכתם למטרה זו, ויהודי קנה מגוי ענבים כדי לעשות מהם יין, החזון איש (מעשרות ה,ב) כתב (על פי זכרונו, ללא מקורות) שיש מחלוקת: לדעת שו"ת המבי"ט (ח"ב סימן קצז), מכיוון שנגמרה מלאכת הפירות בידי גוי, היהודי פטור מהפרשת תרומות ומעשרות. אולם לדעת הבית יוסף, מכיוון שעיקר חיוב הפרשת תרומות ומעשרות בענבים הוא כאשר עושים מהם יין, שהוא ה"תירוש" הנזכר בתורה, כאשר היהודי עושה את היין מהענבים, זהו גמר המלאכה וחייב להפריש. לכן לדעת החזון איש, למעשה יש להפריש תרומות ומעשרות ללא ברכה, מחמת הספק.

אולם הגר"ע יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר חלק ה - יורה דעה סימן כח) כתב שאין זה נכון, כי הבית יוסף לא חולק בזה על המבי"ט, ומסקנתו: "שענבים הנלקחים מגוי שהובאו על ידו למכרם בשוק, שסתמם עומדים לאכילה, וכן צימוקים, ועשה מהם הישראל יין, אין צריך להפריש מהיין תרומות ומעשרות, וכמו שהורו גאוני ירושלים, והעידו שכן פשט המנהג".