החכמה שבולעת את כל החכמות

הרב דב קדרון

בכורות ט ע"א

אחרי שרבי יהושע בן חנניה ניצח את חכמי אתונה והביא אותם אל קיסר רומי, אשר נתן לו רשות לעשות בהם כרצונו, הוא הביא מים ממקום מסוים באוקיינוס, שבולעים את כל המים ששופכים אליהם, שם אותם בחבית, והורה לחכמי אתונה למלא את החבית וללכת לדרכם. הם, כמובן לא הצליחו למלא אותה, והמשיכו לנסות, עד שנשמטו כתפיהם ובלו והלכו לאבדון.

זה כמובן משל, שמוסבר על ידי בעל ספר נפוצות יהודה (דרוש יג-יד, מובא בלקט ביאורי אגדות) הכותב שאין אפשרות להשיג אושר נצחי באמצעות החכמות המבוססות על השכל האנושי, המייגעות את בעליהן לריק. לכן רבי יהושע שילם להם כפועלם – מידה כנגד מידה. כמו שהם, פילוסופי יון, היו יגעים לריק כאשר שכלם שוטט בחכמות, כך הוא הטיל עליהם עבודה שאין לה קצבה, ומתוך כך הלכו לאבדון.

כיוצא בזה כתב רבי צבי אלימלך מדינוב זצ"ל (אגרא דפרקא, אות קפח) שחכמי אתונה התפארו בחכמות החיצוניות שלהם, והתגאו על חכמת התורה, ועל ידי זה יצא להם שם בכל הארץ, וזה גרם לכך שרבים מבני עמנו התפתו לחשוב שיש בפילוסופיה יתרון על התורה ח"ו. וכאשר רצה רבי יהושע בן חנניה להראות שכל החכמות הן דברים בטלים לנגד חכמת התורה, וכל החכמות כלולות בתורה ומסייעות להבנתה, ורמוזות בתורה בדרכים שונות, רמז להם את זה באמצעות המים שבולעים כל מים ששופכים אליהם, וזהו רמז לחכמת התורה שבולעת את כל החכמות האחרות. החכמה האנושית היא כלי היכול לשרת את התורה, וכשהחכמות כולן נשפכות אל ימה של תורה, הן מוצאות את מקומן ואת תכליתן.