מה התשובה לטענה האנטישמית?

הרב דב קדרון

בכורות ח ע"ב

בגמרא מסופר על ויכוחים שהיו לרבי יהושע בן חנניא עם "סבי דבי אתונא". אחת השאלות שהם שאלו אותו היא: איך ייתכן שאדם שרצה להתחתן עם אשה ולא הסכימו לתת לו אותה, ינסה להתחתן עם אשה יותר מיוחסת ממנה? תשובת רבי יהושע הייתה בהמחשה: הוא לקח יתד ונעץ אותה בקיר במקום נמוך ולא הצליח לתקוע אותה בקיר, ולאחר מכן הוא נעץ אותה במקום גבוה יותר ושם הצליח, והסביר: זה המזל של היתד הזה.

בביאורי האגדות (של מכון הלכה ברורה) מובא בשם הנצי"ב (ודומה לזה בשם הגר"א) שהוויכוח היה בקשר לעם ישראל והתורה. שאלת זקני אתונה הייתה משל, וכוונתם הייתה: לאחר שהקב"ה רצה לתת את התורה לאומות העולם והם סירבו לקבלה, איך זה שעם ישראל קיבל אותה? אם אכן עם ישראל נעלה יותר מאומות העולם, איך זה שעם ישראל מוכן לקבל דבר שנדחה על ידי אומות אחרות? תשובת רבי יהושע בן חנניה הייתה שהדבר לא תלוי במעלה, אלא במזל. שורש הנשמה של עם ישראל דבוק וקשור לשורש נשמת התורה.

זו גם התשובה לאנטישמיות. ישנם גוים שחושבים שהיהודים מתגאים, או חושבים שהם נעלים יותר מאומות אחרות. התשובה לכך היא שאין כאן גאווה או הרגשה של חשיבות יותר מעמים אחרים, אלא שזהו המזל של עם ישראל שקשור לתורה, בהתאמה לשורש הנשמה. כאשר אנו אומרים "אשר בחר בנו מכל העמים" אין זו סיבה להתנשאות, אלא להפך, זוהי בחירה המחייבת ענווה ואחריות. אין זו אמירה שאנו טובים מאחרים, אלא הכרה בכך שזהו חלקנו וייעודנו. וככל שאנו מכירים יותר בזכות הגדולה שנפלה בחלקנו, כך עלינו לזכור שהיא אינה מעניקה מקום לגאווה, אלא מטילה עלינו חובה גדולה יותר לחיות לאורה של התורה בענווה ובנאמנות, מתוך הרגשת אחריות כלפי כל העולם.