מדוע מותר לטבעונים לאכול דבש?

הרב דב קדרון

בכורות ז ע"ב

בגמרא נאמר שדבש דבורים אינו נחשב ל"דבר היוצא מן הטמא", למרות שהדבורים עצמן אסורות באכילה, משום שהדבש אינו מתמצה מגופן של הדבורים אלא רק עובר דרכן.

על פי זה מסביר בעל ספר בית הלל (יו"ד פא סק"ה, שמחברו נולד בשנת שע"ה-1615) מדוע יש אנשים שמבחינה מוסרית נמנעים מאכילת מוצרי חלב שבאים מבעלי חיים ובכל זאת אוכלים דבש, שגם הוא בא מיצורים חיים: "לפי זה נהגו אותן בני אדם שאינם אוכלין כל דבר הבא מן החי, על פי הנהגות מספרי מוסר, אבל אוכלין דבש דבורים, דלא מקרי דבר הבא מן החי. ואף על גב דחלב בהמה טהורה מקרי דבר מן החי ואין אוכלין אותו, אבל דבש דבורים אינו דומה לחלב בהמה טהורה, שמתמצה מגופו. כן נראה פשוט".

מעיקר הדין, פוסק השולחן ערוך (יו"ד פא,ח) שמותר לאכול דבש גם אם חתיכות של גופי הדבורים מעורבות בו. עניין זה מוסבר על ידי רבנו תם (תוספות ע"ז סט,א ד"ה ההוא) שרגלי הדבורים אינן אסורות, כי הן כמו חתיכות עץ. יתר על כן סבור רבנו יונה (ברכות לא,ב בדפי הרי"ף) שטבעו של הדבש הוא להפוך את כל חתיכות האיסור שנופלות לתוכו לדבש, אולם גם לפי שיטתו אם נפל דבר איסור שלם לתוך הדבש - אין הוא נהפך לדבש.

על פי זה ביארו אחרונים את הפסוק האומר שדברי תורה הינם "מתוקים מדבש ונופת צופים" (תהלים יט,יא) - כי הדבש במתיקותו יכול להפוך רק חתיכות של איסור לדבש, אבל אין בכוחו לשנות את טבעו של דבר שלם, ואילו התורה יש בה כח עליון שיכול להשפיע אף על אדם שלם שהיה רע, ולהחזירו למוטב.