מותר האדם מן הבהמה

הרב דב קדרון

בכורות ה ע"ב

במשנה נאמר הכלל: "שהיוצא מן הטמא - טמא, והיוצא מן הטהור - טהור", כלומר: בבהמות וחיות, הטומאה והטהרה, כלומר: האם הן כשרות או לא, נקבעת לפי הכשרות של האמא שממנה הם נולדו. אף אם לוולד יש סימני טומאה או סימני טהרה - לא מתחשבים בהם, אלא הכל תלוי בשאלה מאיזו אם הם יצאו.

כך פוסק הרמב"ם (מאכלות אסורות א,ה): "בהמה טמאה שילדה כמין בהמה טהורה, אף על פי שהוא מפריס פרסה ומעלה גרה, והרי הוא כמין שור לכל דבר או כמין שה - הרי זה אסור באכילה, שהגדל מן הטמאה טמא ומן הטהורה טהור".

בעניין זה ניכר מוֹתר האדם מן הבהמה. בעוד שהטהרה והטומאה של הבהמה אינה תלויה בה עצמה, אלא במקום שממנו היא יצאה, הטהרה והטומאה של האדם, מבחינה רוחנית, האם הוא יהיה צדיק או רשע, תלויה רק בו עצמו. יכול להיות רשע בן צדיק, או צדיק בן רשע.

דבר דומה לזה מצאנו בעופות. עוף שהטיל ביצה - מה שקובע את כשרותו של האפרוח שיבקע מהביצה הוא סימני הכשרות שלו עצמו, ואין זה משנה האם העוף שהטיל אותו היה טהור או טמא. הגרי"ש אלישיב זצ"ל מסביר שעוף לא נחשב כ"יוצא" מגופה של אמו, אלא הביצה רק עוברת בגוף של האמא, והאפרוח בוקע מהביצה כיצור עצמאי ולא תלוי בנתונים של אמו

מכאן לימוד גדול בעבודת האדם: עברו לא קובע את עתידו ומוצאו לא גוזר את מדרגתו. בכל שלב בחייו יכול האדם, כביכול, לבקוע מחדש מן הקליפה, לבחור בטוב, להיטהר ולהיות מי שהוא עצמו בוחר להיות.