השיבה שופטינו כבראשונה

הרב דב קדרון

בכורות ג ע"א

ריש לקיש אומר שיהודי שעבר על איסור מכירת בהמה לגוי - קונסים אותו ומחייבים אותו לקנות את הבהמה בחזרה אפילו במחיר של פי עשר משוויה. ב"בירור הלכה" (למסכת גיטין) מובאת מחלוקת האם גם בזמן הזה גובים את הקנס הזה. לצורך הבנת העניין יש להקדים שלפי דין תורה הסמכות לדון דיני ממונות נתונה רק לדיינים שנסמכו איש מפי איש באופן רציף ממשה רבינו, שסמך את ידיו על יהושע, וכך דור אחרי דור, והם הנקראים בלשון התורה "אלהים". בזמן הגמרא עדיין היו דיינים סמוכים בארץ ישראל והייתה להם הסמכות לדון את כל סוגי דיני הממונות. אולם כיום אין דיינים סמוכים, ולכן סמכות הדיינים לדון דיני ממונות מוגבלת רק לעניינים של ממון שהם שכיחים ויש בהם חסרון כיס.

באופן כללי, התשלומים שהתורה מחייבת מחולקים לשתי קטגוריות: תשלומי ממון ותשלומי קנס. לדיינים שאינם סמוכים אין בכלל סמכות לדון דיני קנסות. המחלוקת (הנ"ל) היא האם יש סמכות לדיינים בזמן הזה לדון דיני קנסות דרבנן. יש הסבורים שדווקא לקנסות שהתורה חייבה, כגון תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמשה, צריך דיינים סמוכים, אבל בקנסות של חכמים, כמו מה שקנסו את מי שמכר את בהמתו לגוי - גם דיינים שאינם סמוכים רשאים לדון. לעומת זאת, יש הסבורים שבזמן הזה כל דיני הקנסות בטלים.

חלק חשוב של הפלא הגדול של תחיית עם ישראל היא העובדה שלמרות שהיה בגלות אלפי שנים, שמר על מערכת משפט פעילה גם כשלא היה בארצו, אם כי בצורה מוגבלת. אנו מתפללים שישובו שופטינו כבראשונה ומערכת המשפט שוב תפעל על פי דיני התורה.