יהורם גאון מגיב לליברמן: "ראוי להשיל את הנעליים קודם"

בזכותו של "סתם דף" שנלמד לאורך הדורות אנחנו כאן בארץ ויש לנו ממשלה עם שרים שיכולים לדבר על הדף התלמודי כ"סתם דף".

יהורם גאון

לא מזמן אמר שר האוצר כך: "כשאני מסתכל לאן הולך הכסף הקואליציוני, רוב הכסף הולך לאיזה כוללים שאנשים יושבים שם עד גיל פנסיה, אוכלים סנדוויץ, מדברים על פוליטיקה, אוכלים, לומדים 'איזה דף' ואז הולכים הביתה", (סוף ציטוט) ואני רוצה לדבר על ה"דף" הזה.

שנלמד היום בקצב של דף אחד ליום, על-ידי מאות אלפי יהודים בכל העולם, בלימוד שנמשך כשבע שנים וחצי עד תום כל הדפים, "הדף הזה" עליו מדבר כבוד השר, הוא דף אחד מתוך התלמוד שנכתב בבבל, ובו פירושו של רש"י, בן אשכנז מגרמניה ובנוסף לכך פירושו של רבנו חננאל מצפון אפריקה, כשבשוליים הפניות לרמב"ם, בן מצרים, וזה לא הסוף, באותו הדף יש גם הפניות נוספות לשולחן ערוך שנתחבר בארץ ישראל בנוסף להגהות של הרמ"א משה איסרליש שנכתבו בפולין.

וזה בערך ה"איזה דף" הזה עליו מדבר השר שכל העולם היהודי היה שותף בכתיבתו ופירושו, הגדולה האמיתית שבדף היא התופעה הפלאית שאנשים רואים "אורָח חיים" בלמדם אותו. כן לימוד לשמו.

זו היא התכונה הגאונית שסיגל לעצמו העם היהודי בדורותיו. ואשר משמרת את רוחו לאורך אלפי שנים, ושומרת עם כך על קיומו הניצחי. כאילו אמרנו שהאמצעים הפכו בזכות עצמם ללא פחות קדושים מן המטרה. כשהילד היהודי בן השלוש, בכל ארצות הגלות, החל לומד, כל הילדים הלא יהודים שבסביבתו שיחקו, כי ההורים של כל ילדי העולם בגיל הזה לא הבינו את הסוד שזה אפשרי בכלל. לא שיערו שילד יכול בכלל ללמוד בגיל כל כך צעיר, בפרקי אבות (היהודי) כתוב "בן חמש למקרא" וזה כתוב כצו לחיים.

וזה סודה של האומה העברית, האומה שידעה את החוק של "ושיננתם לבניך" עוד מראשית עלייתה על הבמה ההיסטורית.

נדמה לי שעל הבעל שם טוב סיפרו שכשראו אותו מלמד את בנו בן השנה תורה, תהו התלמידים לגילו הרך של הילד והרבי ענה להם: אחרתי בשנה. בראשית היבראו של העם הוא כבר מקבל את את הרצפט להשרדות אין סופית וכבר בספר יהושע נאמר לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל:

ובעוד מלכים נועזים של אומות העולם, למדו איך להשתמש בחרב ולרכב על סוס, מלך ישראל מצטווה לכתוב ספר תורה. ואני מצטט: וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו.

זה מה שמצֻווה המלך לעשות, ללמוד, כן ללמוד, לא דף אחד, הרבה דפים, ובזכותו של "הסתם דף" שנלמד לאורך הדורות אנחנו כאן בארץ ויש לנו ממשלה עם שרים שיכולים לדבר על הדף התלמודי "כסתם דף".

לא סתם נקרא עמינו "עם הספר" זה דיגלו וזו עטרת קיומו, ובספר הזה שנקרא תלמוד שמלא ב"איזה דפים" אלפי סוגיות משפטיות שאין בהן הכרעת דין בכלל, אלא רק מחלוקת לשם שמים, ויותר מכל, שמיעת הדעה האחרת ברוח חפצה, הכל שם ב"דף הזה" ובדפים האחרים, פתוח ומדרבן לחשוב ולהרקיע במחשבה יוצרת. ובעוד התנ"ך בקדושתו נותר כפי שנכתב קפוא ובלי רשות להזיז בו אות, הנה בא התלמוד וממשיך את התורה שבכתב, ומעניק לה חיים.

כשמדברים סרה "בדף הזה" שאלפי יהודים לומדים ומשננים כל יום, ראוי להשיל את הנעלים קודם, מפני כבודו יחודו והיותו נר התמיד של עמנו.

(מתוך תוכניתו של יהורם גאון בגלי צה"ל)

מקור