קיבלתי במייל:

הערב הרב לאו (האבא) נשא דרשה בקרית מוצקין ביארצייט של דודו הרב מרדכי פוגלמן זצ"ל (הרב הראשי הראשון של קרית מוצקין) אצלו הוא גדל לאחר שאיבד את הוריו בשואה.

הוא אמר שדודו, הרב מרדכי פוגלמן, כיהן בעבר כרב של קטוביץ ונסע לבקר את ר' מאיר שפירא בלובלין.
למעשה, הרב שפירא היה בן דודה של אשתו - הרבנית פוגלמן.
הרב לאו אמר ששתיהן היו נכדות של בעל שו"ת מנחת שי. (לא המדקדק הנודע)

הרב שפירא אמר לרב פוגלמן שהוא צריך לנסוע לכינוס בכיכר העיר לובלין והוא מזמין אותו להצטרף אליו.
הכינוס היה בספטמבר 33 לאור הדאגה מהתחזקות הנאצים בגרמניה.

הרב שפירא אמר שם את הרעיון הבא:

בפרשת עגלה ערופה מביאים את הזקנים והשופטים - שהם לפי חז"ל דיינים מהסנהדרין שמגיעים במיוחד, המלך והכהן הגדול.

כתוב בפרשת שופטים: "חלל באדמה...נפל בשדה..."
למה צריך להסביר דווקא באדמה? אם נופל בשדה זה לכאורה ברור שזה באדמה, לא?
אלא להדגיש שרק אם מוצאים את גופתו באדמה עושים את כל הטקס. אם מצאו את גופתו במקום מים - אין עושים זאת.

ומדוע? זה פשט המשנה במסכת סוטה: איך נדע על איזו עיר להפיל את האחריות?
נניח שמצאו בחוף בקריות גופה - אולי הוא נסחף מחיפה? אולי מעכו? נהריה? מהקצה השני של הים התיכון בכלל?

ואז אמר הרב שפירא: כאשר רצחו את פרדיננד נסיך סרייבו - פרצה מלחמת העולם הראשונה.
כל אירופה הייתה על הרגליים למצוא את האשמים. התחוללה סרה שאין כדוגמתה.
לעומת זאת, היהודים בגלות זה כמו גופה בים. נסחפים ונודדים. מה העיר שלנו? מי בעל הבית? מי אחראי עלינו? למי איכפת אם יפגעו בנו בדרך? כלום ושום דבר (חוץ מריבונו של עולם).
אם אנחנו רוצים שינוי, לא מספיק להתכנס בכיכר לובלין - אנחנו צריכים להיות "באדמה".

לשוב לאדמתנו, להקים מדינה משלנו שתדאג ליהודים ובע"ה להתפלל ולהתאמץ על מנת שישובו גם הכהנים, המלך והסנהדרין אותם הזכרנו...

וסיים הרב לאו: את הרעיון הזה שמעתי מדודי הרב פוגלמן זצ"ל שנכח באותה אסיפה בה נאם ר' מאיר שפירא.