פוסט של Chen Malul, שהתפרסם בקבוצת "יומי" בפייסבוק:
היום, לפני 500 שנה בדיוק, האפיפיור אישר להדפיס את המהדורה הראשונה של התלמוד הבבלי.
מסמך מאוסף רנה ברגינסקי, ציריך, BCB 283, שהתגלה לאחרונה חושף את הסיפור מאחורי הדפסת המהדורה הראשונה של התלמוד בשלימותו, תלמוד בומברג (ר"פ-רפ"ג, 1522-1519).
ב-13 באפריל 1518, קיבל המדפיס הנוצרי דניאל בומברג את הפריווילגיה, כלומר האישור הרשמי מהאפיפיור ליאו העשירי בכבודו ובעצמו להדפסת המהדורה הראשונה של התלמוד בוונציה. אך הייתה זו אליה וקוץ בה.
הפריווילגיה שהעניק האפיפיור לבומברג קבעה מפורשת שבצד המהדורה החדשה של התלמוד יודפסו התשובות של המומר פליקס פרטנסיס – חיבור שמטרתו לסתור את ההתנגדויות לנצרות המופיעות בתלמוד.
העדויות ההיסטוריות, או יותר נכון היעדרן, מקשה עלינו לשחזר את צעדיו הבאים של בומברג. אך ברור שהמדפיס הממולח הבין את המשמעות של צירוף חיבור נוצרי-אפולוגטי למסכתות התלמוד, תוספת שתדחה לקוחות פוטנציאליים. סביר שפנה שוב ושוב לחברו ומי שהיה לשעבר מורו לעברית, פליקס פרטנסיס, וביקש ממנו לשכנע את האפיפיור לבטל את הדרישה.
כך או כך, הדרישה אכן בוטלה. באישור מחודש ששלח ב-20 לפברואר 1519, ביטל האפיפיור את הדרישה לצרף את התשובות של פליקס. במקום הדרישה הרשה ליאו העשירי לבומברג למנות אחד או יותר מומחים בשפה העברית, שיוכלו לתקן במידת מה את התלמוד.
ייתכן שכל הסאגה הזאת הייתה נחשבת חסרת חשיבות, אלמלא העובדה שמהדורת בומברג לתלמוד כבשה את העולם היהודי בסערה, וקבעה עד ימינו את מיספור ועיצוב העמוד המוכר: הגמרא במרכז, פירוש רש"י בצד הפנימי והתוספות בחלק החיצוני של העמוד.
הפוסט מבוסס על הרצאתו של אנג'לו פיאטלי, הרצאה שנשא השבוע במכון שוקן בירושלים.
[בתמונה: מסמך ונציאני בן המאה השש-עשרה, המסכם את הפריבילגיות להדפסת ספרות רבנית. מתוך אוסף רנה ברגינסקי, ציריך. צילום: ארדון בר חמא]