פוסט של ורד נעם, שהתפרסם בקבוצת "יומי" בפייסבוק:

הערת שוליים סבוראית בסוגיה (מא ע"ב)

לשיטת שמואל (לדברי רב יהודה כפי שמתני לה רב יוסף) גם באומר: אל תפרעני אלא בעדים, יכול הלווה לטעון שפרעו בעדים והעדים הלכו למדינת הים, וליפטר. כנגד זה מובאת תיובתא ממשנתנו: מנה לי בידך ואמר לו הן, אמר לו אל תתנהו לי אלא בפני עדים, למחר אמר לו תנהו לי, נתתיו לך, חייב מפני שצריך ליתן לו בעדים.
הגמ' מתרצת ששמואל יכול היה לטעון שיש לו תנא דמסייע, "תנאי היא", שכן בברייתא, כשטוען המלווה: בעדים הלוויתיך, בעדים פרע לי, "ר' יהודה בן בתירא אומר: יכול לומר לו פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים", ואם כן שמואל כר' יהודה בן בתירא.
אבל על תירוץ זה מקשה רב אחא, וקושייתו באה בלשון החריגה "פריך": "פריך רב אחא, ממאי דבשעת הלואה קאי? דלמא בשעת תביעה קאי והכי קאמר ליה: לאו בעדים הלויתיך? בעדים היה לך לפורעני! אבל בשעת הלואה דברי הכל חייב".
כלומר, דברי ריב"ב אינם סיוע לשיטת שמואל, שכן שמואל פטר את הנתבע גם כשבשעת הלוואה התנה המלווה שזו תוחזר בעדים, ואילו בברייתא אפשר לפרש את הלשון "בעדים הלויתיך" כמוסבת על העבר, והתנאי של השבה בעדים לא נאמר בשעת ההלוואה אלא בשעת תביעה בבית הדין, ורק בכגון זה פוטר ריב"ב את הנתבע, ואולם כשהתנה המלווה בשעת הלוואה, לדברי הכל נתבע חייב.
רב אחא/אחאי זה, שחי בסביבות נהרדעא לאחר רבינא האחרון, בסוף המאה החמישית, נזכר בקטע מפורסם באיגרת רב שרירא גאון (מהד' לוין עמ' 70-69) בין ראשוני הסבוראים שהערותיהם פזורות בתלמוד, אף על פי שמפעלם כבר אינו בכלל "הוראה" כשל האמוראים:
ובתר הכין ודאי אע"ג דהוראה לא הות, הווה איכא פירושי וסבארי קרובים להוראה, ואיקרו הנהו רבואתא רבנן סבוראי וכל מאי דהוה תלי וקאים פירשוה רבנן, כגון רב רחומי ורבה יוסי ורב אחאי מבי חאתים דאמרינן בהמביא פריש וצקלג (היינו, הפירוש הדרשני לשם המקום המקראי "וצקלג" בפרק המביא גט, גיטין ז ע"א, הובא בשמו של רב אחאי מבי חתים בגרסת רש"ג, אבל לפנינו השתבש ואכמ"ל) ובי חאתים היא עיר שבסביבי נהרדעא.
כאן
דברי רב אחאי מצויים בתלמוד יותר מ10 פעמים (ונראה שהיו יותר ושמו נשמט או השתבש), תמיד בלשונות הצעה ייחודיים לו: פריך רב אחאי, פשיט רב אחאי, הוי רב אחאי, רב אחאי משני. אכן, כפי שמביא לוין שם, על מימרת רב אחא בכתובות י ע"א פסק הגאון: "מסקאנא כרב אחא דבתראה הוא, דקאמרינן: רב אחא משני", כלומר הגאון הכיר בכך שההבדל הטרמינולוגי מעיד על היות רב אחאי "בתראה". כך מובא גם בשם רשב"ם בתוס' כתובות ב ע"ב: פשיט רב אחאי - לא כמו שפירש רשב"ם דהיינו רב אחאי גאון שעשה שאלתות והיה בסוף כל האמוראים ולכך משנה לשונו בכל הש"ס פריך רב אחאי פשיט רב אחאי.
אף שבעלי התוספות שאחריו חלקו על זיהוי זה, רשב"ם זיהה אף הוא שהמינוח המיוחד מלמד על איחורו של החכם, אלא שהחליף בין רב אחא הסבורא לבין רב אחא משבחא בעל השאילתות המאוחר לו ביותר ממאתיים שנה.
עוד על הסבוראים ועל רב אחא בפירוט ראו במאמרו הקלסי של נחמיה בריל, מבעלי חכמת ישראל במאה הי"ט: "תולדות ייסודו של התלמוד הבבלי כיצירה ספרותית", שזכינו ותורגם מגרמנית לעברית ופורסם בכתב העת "נטועים".