"וכרוז יוצא לפניו
לפניו - אין, מעיקרא - לא.
והתניא: בערב הפסח תלאוהו לישו, והכרוז יוצא לפניו מ' יום: יוצא ליסקל על שכישף והיסית והידיח את ישראל. כל מי שיודע לו זכות יבא וילמד עליו. ולא מצאו לו זכות, ותלאוהו בע"פ!
אמ' עולא: ותסברא בר הפוכי זכות הו'?! מסית הוא, ורחמנ' אמ' "לא תחמול ולא תכסה עליו"! אלא שאני ישו דקרוב למלכו' הוה.
ת"ר: חמש' תלמידים היו לו לישו: מתאי נקאי נצר ובוני ותודה.
אתיוה למתי. אמ' להו: מתי יהרג?! הכתי' מתי אבוא ואראה פני אלקים!
אמ' לו: אין, מתי יהרג, דכתי': מתי ימות ואבד שמו.
אתיוה לנקאי. אמר להו: נקאי יהרג?! הכתי': ונקי וצדיק אל תהרג!
אין, נקאי יהרג, דכתיב: במסתרי' יהרג נקי.
אתיוה לנצר. אמ': נצר יהרג?! דכתיב: ונצר משרשיו יפרה!
אמ' ליה: אין, נצר יהרג, דכתיב: ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב.
אתיוה לבוני. אמ': בוני יהרג?! הכתי': בני בכורי ישראל!
אמרו לו: אין. בוני יהרג, דכתיב: הנה אנכי הרג את בנך בכורך.
אתיוה לתודה. אמ': תודה יהרג?! הכתיב: מזמור לתודה!
א"ל: אין. תודה יהרג, דכתיב: זובח תודה יכבדנני?

אריב''ל כל הזובח את יצרו ומתודה עליו מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקב''ה בשני עולמים העולם הזה והעולם הבא דכתיב {תהילים נ-כג} זובח תודה יכבדנני.


קל לראות כי דברי ריב"ל ממשיכים, ישירות, את הבריתא שצונזרה. הקישור לפסוק האחרון - ברור. אך שימו לב גם לרש"י על אתר:

זובח את יצרו. לאחר שהסיתו לחטוא הוא זובחו והורגו ושב בתשובה ומתוודה עליו שני נוני''ן דריש לשני כבודים:

גם רש"י לא מתברר אלא כמתייחס לאותה הבריתא. בפני רש"י הגמרא היתה מלאה, לא מצונזרת, וכך התייחס אליה.


ומי ייתן ולעולם לא נאלץ לצנזר את עצמנו, או לסבול מנחת ידם של משומדים שבאים למחוק מדברי תורתנו.