התלמוד במסכת בבא בתרא (דף כא ע"ב) אומר:
"אמר ליה דכתיב תמחה את זכר עמלק!
אמר ליה והא אנן זכר קרינן?
א"ל אנא זכר אקריון.
אזל שייליה לרביה אמר ליה היאך אקריתן? אמר ליה זכר

התלמוד איננו מנוקד. אזי איך לקרוא את המילים המודגשות?

בהגהות הב"ח ה"זכר" הנכון הוא בצרה תחת האות ז והלא נכון בקמץ.

ב"יד רמ"ה" על מסכת בבא בתרא דף כא/ב

דאקריוה זכר לשון זכר ונקבה בראם. אמר ליה והא אנן זכר אקריון. דמשמע לשון זכרון, כדכתיב (תהלים קיא ד) זֵכֶר עשה לנפלאותיו, ומשמע למחות זכרונו מתחת השמים אחד זכרים ואחד נקבות.

הרי שגם הרמ"ה מנקד את הזכר הנכון בצירה תחת את ה-ז'

מגדיל הרשב"א (חדושי הרשב"א על מסכת בבא בתרא דף כא/ב) ואומר: "א"ל היכי אקריתון א"ל זכר. בסגול. כך פירשו המפרשים, שהמלמד לא פשע בקריאתו אלא בהשגחתו, שלא השגיח עליו כשהוא (תועה) [טועה] ומחליף קריאתו:" קרי המלמד קרא בצירה ויואב חזר על המילה וקרא אותה בסגול, והמלמד לא השגיח שיואב לא קרא נכון. כי.זכר בסגול בסמיכות למילה עמלק פרושה רק הזכרים (כמו שֶלֶב המדרגה). יואב קרא המילה זכר כנסמכת למילה עמלק - זֶכֶר כלומר זכרי עמלק. בעוד שבצירה סגול - זֵכֶר פירושו זכרים ונקבות.

יוצא שמי שקורא בפרשת זכור זֶכֶר בסגול טועה את הטעות של יואב - שמדובר רק בזכרים ולא בנקבות של עמלק, במקום לקרוא זכר בצירה כלומר בין זכרים ובין נקבות.