קיבלתי במייל:

מתי התחילו לציין את דפי הגמ' בנקוד/תיים [ע: ולא ע ע"ב] ומי היה 'יוזם הרעיון'?

לפני שתשיבו אציין, כי את הרעיון יסד רבי ישעיה פיק ברלין, וכך כתב בהקדמת "יש סדר למשנה" על הדרך בה הוסיף מראה מקומות - כאשר נקודה אחת מציינת עמוד א' ונקודתיים מציינות עמוד ב': 'הצבתי לך ציונים, כל דף ודף וגם העמודים ע"א או ע"ב, והיה נקודים זכרך, נקודה אחת יורה ע"א ונקודים שתים יורה ע"ב'.
בשנת תק"ס אימצו מדפיסי דיהרנפורט את הרעיון, ואחריהם דפוסים נוספים שמצאו שהחידוש הזה חוסך מקום בגליון.

"ידיעה מעניינת" אומר הרב זאב גלבשטיין, אך לגופם של דברים, השואל מניח כעובדה מוגמרת היות כללים אחידים בנושא. אך לאחר מאות שנים ורבבות ספרים שהובאו לדפוס, כל ספר וסגנונו, כל מחבר ובחירותיו הוא - אי אפשר לקבוע כי כך נכון ולא אחרת.
כעורך, נכון למציאות העכשווית, אני פועל לפי העדפות המחבר באשר הן.

הרב עובדיה חן (מחבר ספר "הכתב והמכתב") מפנה אותנו לעיין בספרו, בפרק שהקדיש לדרך ציון מראי מקומות. ולגבי השאלה הספציפית הוא מעדיף להמשיך לציין בר"ת (ע"א / ע"ב) מאשר לרשום נקודה או נקודתיים, משום שהן אינן ברורות ונמחקות, וכתוצאה מכך נגרמות טעויות סופר.