כמרא דאתרא רבה היה מחוייב לבטל מזמנו לעסוק בצרכי ציבור, משום כך היה רגיל להוכיחם, כדברי רש"י על הגמרא דלעיל מסכת שבת דף קנג ע"א:
"דסנו ליה כולהו פומבדיתאי - משום דמוכח להו במילי דשמיא, ובני פומבדיתאי רמאין הן, כדאמרינן...".
וגם לצרכים הגשמיים צריך לדאוג, כאמור במסכת תענית דף כ ע"ב:
"מילי מעלייתא דהוה עביד רב הונא... דכל יומא דעיבא הוו מפקין ליה בגוהרקא דדהבא, וסייר לה לכולה מתא, וכל אשיתא דהוות רעיעתא - הוה סתר לה. אי אפשר למרה - בני לה, ואי לא אפשר - בני לה איהו מדידיה".

ואילו אביי לא יכל לבטל מלימודו כלל כדבריו במסכת עירובין דף סה ע"א:
"אמר אביי: אי אמרה לי אם קריב כותחא - לא תנאי".