ראשית, לפחות לשיטת רש"י נפשט בתחילת הסוגיא מכלב שנטל חררה דכחצר הניזק דמי. אז זו רק הוו"א שנדחתה.

ויותר לפי תוס' שכל הנידון רק כשהבהמה לא לקחה בעצמה, (וכעי"ז כמדומני ברשב"א בשם הראב"ד), ועדיין האב הוא כפשוטו לגמרי כשהבהמה נכנסה ולקחה בעצמה ואכלה.

שנית, יתכן שלפי צד זה פירשנו ביער, לא מלשון אכילה, אלא ושלח את בהמתו והיא "ביערה" בשדה אחר על ידי חיכוך הכותל או טינוף הפירות. ונמצא שתולדות אלו, לפי ההוא אמינא הן האב.

דומני שבאמת לא מצינו מקרים שהתורה נתנה מקרה כדוגמה להגדרה והמקרה עצמו לא נכון וניתן מלכתחילה על ידי התורה רק כדי להגדיר. (וכפי שביארת היטב אנו לא מדברים על מקרים שהוציאו מקרא מידי פשוטו, כאלו יש לרוב).

אבל דומני שבמשניות וברייתות מצינו כהאי גוונא לא מעט. וקרוב לזה מצינו הרבה מאד, דהיינו כשמעמידים את המשנה באוקימתות רבות ורחוקות, שברור שהכוונה היתה להביא את העיקרון ובחרו בדוגמה ברורה למרות שכמות שהיא, היא לא נכונה.