זו סוגיא ידועה.

יש בזה מאמר פלאי מבעל מי השילוח, ובשעתו העולם סער עליו.

ולהבדיל בין הקדש ובין החול, עסקו בכך רבות השצניקים והפרנקיסטים.

עכ"פ ברור שבכל המקומות הנידון רק אם איסור פלוני נדחה מפני איסור או מצוה אחרת, אבל להיות חייב בשביל הבאת המשיח וכדומה, מאן דכר שמיה. ובפרט שזה מאמר אגדתי.

בעל הקובץ שעורים מביא משל על כך מרבי ישראל סלנטר. מלך שלח את השר שלו לביקור אצל חבירו מלך המדינה השכנה, ואמר לו היזהר והישמר לא להתערב עם המלך ושריו בשום פנים ואופן כי עלול לצאת מזה רעה רבה.

נסע השר ואכן נתקבל בכבוד וחיבה. בשבת המלך ושריו עמו אמרו לו שהם מתפלאים איך זה שר חשוב כמו האורח נבחר להיות שר למרות הגיבנת הנוראה שלו. התפלא האורח, והלוא אין הוא גיבן כלל וכלל. עמד והראה להם את גוו הזקוף. אמרו לו שזה רק נראה כשהוא מתאמץ להזדקף, אבל הם בטוחים שאילו יפשוט את כותנתו ייראה לעין כל שגיבן הוא. האורח גיחך. אמרו לו המארחים שאם יוכיח להם שהוא לא גיבן יתנו מליון רובל זהב לקופת ארצו.

זכר השר את אזהרת מלכו וחשב לסרב. המארחים הסיקו מזה שיש לו מה להסתיר. הוסיף האורח להרהר בדבר וחשב הן אמנם הזהירני מלכי לא להתערב, אבל הלוא דיבר על דבר שיש צד שני ועלול אני להפסיד בהתערבות, אבל כאן אין שום נידון, ומדובר על סכום עצום שיושיע את הממלכה. גמר בנפשו והסכים להתבזות במסירות נפש עבור מלכו וארצו, פשט בזריזות את כותנתו, ואכן נסתתמו טענותיהם. חפו פניהם ושקלו לידו מליון רובל טבין ותקילין.

שב השר לארצו ובידו מליון רובל. ויזעק מלכו זעקה גדולה ומרה, הלא ציויתיך לבל תתערב. דע לך שאנכי התערבתי עם חברי המלך שאם יצליחו לגרום לך לפשוט את כותנתך במושב המלך ושריו אתחייב לו עשר מליון רובל...

הנמשל. לעולם לא תרויח מעבירה על מצותו המפורשת של הקב"ה, גם אם תחשוב להרויח למענו יתברך, וכל חשבונותיך נראים בטוחים, להקב"ה יש חשבונות יותר עמוקים.