מספר קול אליהו (שהוא ליקוטים מתוך ספרים שהביאו בשם הגר"א),
ספר קול אליהו על שמות פרק לב פסוק כח: בגמרא במסכת עירובין (דף י"ג ע"ב) תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים וכו' אמר רבינא אני אדון ואטהרנו מה נחש שממית ומביא טומאה לעולם טהור, שרץ שאינו ממית ומביא טומאה לעולם אינו דין שלא יטמא, ויש לדקדק א' מה רבותא דרבינא, הא התלמיד ותיק היה לו מאה וחמשים טעמים והוא יש לו רק טעם אחד, ב' מדוע לא פירש איזה טעמים אם לא כולם כרוכלא, אך אפס קצהו היה לו לפרש, ג' היכא רמיזא בתוה"ק הא ליכא מילתא דלא רמיזא באורייתא, אמנם יש לפרש דהוא דרך חידה ורבינא באר החידה וכך פירושו, דמצינו להקדמונים ז"ל שדרשו טעמי ונגינות המקרא, וכתיב (שמות כ"ז) אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים, והנגינות והטעמים של התיבות מאה באמה הם קדמא ואזלא ועל חמשים בחמישים מונח רביעי שמרמז על הנחש, שבתחילה היה הולך על ארבע וקדים ואזיל, ערום ומהיר מכל החיות, ואח"ז מונח רביעי (מלשון ארחי ורבעי. תהלים קל"ט ג) שהולך על גחון [כמבואר בכתבי האר"י ז"ל דקודם שהוקם המשכן היה חטא אדם הראשון זוהמת הנחש בסוד קדמא ואזלא, ואחר שהוקם המשכן בסוד מונח רביעי ומרומז בתורה בפסוק אורך המשכן וגו'], ומצינו לחז"ל (עירובין דף נ"א) שדברו חכמים בלשון חכמה מליצה וחידות, ועל זה אמר תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים, היינו בנגינה וטעמים של מאה וחמשים, שהוא הנחש, ולא ידעו רבנן מאי קאמר ובא רבינא ואמר אני אדון ואטהרנו, רצונו לומר אני אפרש שיחתו של האי תלמיד ותיק מה נחש שממית וכו' ואם כן לא בא אלא לפרש דברי התלמיד, והשתא מיושב הכל. (זרע אפרים פי' על הפסיקתא רבתי מהג' מהרא"ז מרגליות ז"ל דף פ"ח. סערת אליהו).
ספר קול אליהו על שמות פרק א פסוק יד: בפסוק (שמות א. יד) וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו' הנה הנגינות של התיבות וימררו את חייהם הם קדמא ואזלא, י"ל דבא לרמז מה שאמרו חז"ל מפני מה לא היו ישראל במצרים רק רד"ו שנים הא הגזירה היתה ד' מאות שנה, אלא משום דקושי השיעבוד השלים הזמן, וזהו שמרמז קדמא ואזלא ר"ל שקדמו ואזלו קודם הזמן הקבוע, ע"י וימררו את חייהם בקושי השיעבוד עי"ז הקדימו לצאת קודם הזמן, וזהו קדמא ואזלא ממצרים. (לקוטי תורה). |