var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=1934;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("האם אתה פנוי לסייע בהפצת תורה?","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=5084")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107085","בורדרליינית !","מרדכי דב זינגר","30/04/24 13:22","807","65"),new MostViewed("107093","הגהות הגר"א ב"מ סד","אוריאל שלמוני","02/05/24 10:18","605","47"),new MostViewed("107091","המתרגם ומזרעך לא תתן להעביר למולך ...","איתן","02/05/24 02:13","123","45")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("1934","0","רשב"י ובנו","25/04/10 23:38","יא אייר","תש"ע","23:38","דוד כוכב",""ולרבי שמעון בן יוחי דאמר: עובד עבודה זרה ניתן להצילו בנפשו...
ולרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר: מחלל את השבת ניתן להצילו בנפשו...".

אמרו במסכת שבת דף לג: (בעומר)
"נפקו. חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה!
כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!
הדור אזול. איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם!
נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה.
בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? - אמר להו: לכבוד שבת. - ותיסגי לך בחד? - חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. - אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל! יתיב דעתייהו".
'יתיב דעתייהו', ולא דעתיה. דעת שניהם נתישבה על ידי אותו סבא, כאשר נוכחו בו ש"די לעולם אני ואתה".

וצריך להבין מה בעצם ראו באותו סבא, עד שנתישבה דעתם.
גם צריך להבין מה סברו בתחילה. וכי העוסק בחיי שעה חייב מיתה?
אמנם אמרו במסכת פסחים דף מט:
"אמר רבי אלעזר: עם הארץ מותר לנוחרו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת...
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: עם הארץ מותר לקורעו כדג".
אך היא גופא קשיא, וכי מפני שעם הארץ הוא, יומת?!","125","","5125","True","True","False","","1451","95.86.72.175","0","0","סנהדרין|עג ע"ב",""),new Message("1935","1934","המשך","25/04/10 23:38","יא אייר","תש"ע","23:38","דוד כוכב","אלא שרשב"י לשיטתו במסכת סנהדרין דף עד.
"תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: העובד עבודה זרה ניתן להצילו בנפשו מקל וחומר: ומה פגם הדיוט ניתן להצילו בנפשו, פגם גבוה לא כל שכן? - וכי עונשין מן הדין? - קא סבר: עונשין מן הדין".

וכמו כן השווה בין עבודה 'זרה' - שעובד אדם לצרכי עצמו במקום לצרכי קדש, לבין עבודה זרה ממש.
וכעין שאמרו במסכת בבא בתרא דף קי.
"אמר להן, כך מקובלני מבית אבי אבא: לעולם ישכיר אדם עצמו לע"ז ואל יצטרך לבריות. והוא סבר: לע"ז ממש; ולא היא, אלא ע"ז - עבודה שזרה לו, כדאמר ליה רב לרב כהנא: נטוש נבילתא בשוקא ושקול אגרא, ולא תימא גברא רבא אנא וזילא בי מילתא".

גם רבי אלעזר לשיטתו בסנהדרין עד. שתפס שיטת אביו והחמיר אף יותר:
"תניא, רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: המחלל את השבת ניתן להצילו בנפשו. סבר לה כאבוה דאמר עונשין מן הדין, ואתיא שבת בחילול חילול מעבודה זרה".
וסבר שחייב מיתה גם אדם המחלל את השבת - שהיא מעין עולם הבא. כלומר שעוסק בצורכי העולם הזה, במקום בחיי העולם.

ולבסוף, אמר לו אביו כפירוש רש"י:
"די לעולם - בעוסקי תורה אני ואתה",
ואילו שאר עם הארץ - תפקידם לעסוק בבנין הארץ, ולשמש בכך את העוסקים בחיי עולם.
וכאומרם בברכות דף יז: ובחולין דף פו.
"אמר רב יהודה אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו - ניזונין בשביל חנינא בני, וחנינא בני - די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת".
די לו בקב - הכמות המוגבלת הקטנה ביותר האפשרית.
חרובין – פירות חורבן הגשמיות.
מערב שבת לערב שבת - בעולם הזה, כי 'שבת' עצמה היא העולם הבא.

וכך אמר לו רשב"י: כרבי חנינא - גם אנו נזונו במערה מחרובים. גם אנו כל מאווינו לחיי עולם. אולם גם שאר הבריות יש להם זכות קיום. אמנם לא בזכות עצמן - בזה צדקה דעתנו טרם נכנסנו שוב למערה. כולן ניזונין בעבורינו.
וכאומרם במסכת ברכות דף נח.
"בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר: ברוך חכם הרזים, וברוך שברא כל אלו לשמשני".
ופירש רש"י:
"שהם חורשים וזורעים, ואני מוצא מוכן".

וענין זה נתגלה להם באותו הסבא, שהביא מההדסים שגידל, לכבוד שבת – עולם הבא. תלמיד חכם הוא בחינת שבת. כדברי הזוהר ברעיא מהימנא פרשת צו דף כט עמוד א
"ומאי סבילו דעם הארץ לתלמיד חכם בגין דתלמיד חכם כיום שבת, צריך איהו דלית ליה מדיליה ואי עם הארץ סביל ליה בממוניה ואתנהיג ביה כפום רעותיה לשמשא ליה ולאתנהגא בפקודין כפום רעותיה יתקיים ביה אדם ובהמה תושיע יי'... ונפש דתלמיד חכם אתקריאת שבת מלכתא, נפש יתירה דשבת".","125","","5125","True","True","False","","185","95.86.72.175","0","1934","סנהדרין|עג ע"ב","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82652);