var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=102135;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("מעלת הפורום - ע\"פ ר' נחמן מברסלב","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=348")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","70"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","60"),new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר&quot;ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","57")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("102135","0","לדבר רק טוב על הזולת (ר' מאיר שפירא)","01/11/22 07:59","ז חשון","תשפ&quot;ג","07:59","לינקוש","לדבר רק טוב על הזולת<br /><br />הג&quot;ר מאיר שפירא מלובלין היה רגיל לומר: &quot;איזהו חסיד? זה שרגיל לסנגר בכל עת על ישראל, וראיה מדברי הגמרא בסנהדרין (דף קי:) שרבי עקיבא אמר 'דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא' ומיד קרא אחריו רבי יוחנן 'שבקיה רבי עקיבא לחסידותיה' (עזב רבי עקיבא את חסידותו), ורש&quot;י מבאר 'שהיה רגיל ללמד זכות על ישראל'...&quot;<br /><br />(רבי מאיר שפירא במשנה באומר ובמעש ח&quot;א עמ' 463)","58","","548","True","True","False","","475","95.86.84.61","0","0","כללי|",""),new Message("102136","102135","&quot;הוציא את עטו...&quot;","01/11/22 08:02","ז חשון","תשפ&quot;ג","08:02","לינקוש","<a target='_blank' rel='nofollow' href='https://www.dirshu.co.il/%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%A8%D7%9D-%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%90-%D7%96%D7%A6%D7%9C-%D7%9B%D7%91%D7%A8-%D7%94%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%90-%D7%90%D7%AA-%D7%A2%D7%98%D7%95-%D7%9B%D7%93%D7%99-%D7%9C%D7%94/?utm_source=newsletter_2578&utm_med'>מקור</a><br /><br /><span class='lightYellow'><b>המהר&quot;ם שפירא זצ&quot;ל כבר הוציא את עטו כדי להשיב את תשובתו השלילית להרב פרנקל מניו-יורק, אלא שלפתע חלפה במוחו עובדה שאירעה להגאון רבי יעקב לוברבוים זצוק&quot;ל בעל 'חוות דעת'…</b></span><br /><br /><span class='darkYellow'><b>ליומא דהילולא של מרן הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ&quot;ל מייסד וראש ישיבת 'חכמי לובלין' ומחולל לימוד 'הדף היומי'</b></span><br /><br />שמעון טיקוצקי<br /><br />שבוע שלם כבר עבר על מרן הגאון רבי מאיר שפירא זצוק&quot;ל בעיר בולטימור שבארה&quot;ב. בשבת התקבצו רבים רבים מיהודי העיר לבית המדרש הגדול לשמוע את דרשתו, התלהבו ואף מחאו כפים. אך בכל זאת, לא הרי בולטימור כהרי ניו יורק. קשיחותם של הגבירים המקומיים העכירה רבות במהלך השבוע האחרון את רוחו של הרב דפיוטרקוב, הבונה כעת את מבצר התורה ישיבת חכמי לובלין מתוך מאמצים מרובים, ורק הודות לביטחונו המוצק ולימוד התורה שהתעסק בו בזמן הפנוי, החזיק מעמד.<br /><br />כעת ישב הרב בחדרו מתעמק בתלמודו, כאשר לפתע מצלצל הפעמון. הרב שהתנער מהגמרא ופתח את הדלת, גילה מאחריה דוור שבידיו מכתב מניו יורק. שב הרב לתלמודו, ורק לאחר שעות רבות פתח את המכתב. השולח – הרב דוד פרנקל רב בית הכנסת דוקלער 'מגן אברהם' בניו יורק – ביקשו, כי היות וימי הפסח מתקרבים והוא אחראי לכשרותה של מאפיית מצות ידועה, יואיל נא הרב בטובו לבקר את המאפיה ולבדוק אם כשרה היא כדת וכדין, ותמורת ההכשר תהיה תרומה לישיבה.<br /><br />ראה הרב את המכתב והתמלא שמחה גדולה, שכן התרומה החשובה אותה בוודאי יקבל מבעלי המאפיה יכולה לחסוך לו טרחה מרובה והתדפקויות רבות על דלתות גבירים. ברם מששב ועיין במכתב חשכו עיניו. בקריאה החפוזה הראשונה סבר לכתחילה שהרב פרנקל הנו אחראי לכשרותה של מאפייה בה אופים מצות יד שמורה, אך כעת עם הקריאה השניה מבחין הוא שהמדובר הוא במצות מכונה, ובכלל לא שמורה, והרב פרנקל מבקש ממנו הכשר על אותן מצות.<br /><br />נסערו הרגשות בלבו של הרב. ברי היה לו כעת כי אינו עומד להעניק את ההכשר לבית חרושת זה, הלא אין מנהגו ומנהג אבותיו בפולין לאכול מצות מכונה, והן בבחינת בל יראה ובל ימצא, ואיך יוכל הוא, במעמדו כרבה של פיוטרקוב, שלדבריו נשמעים אלפים, לבוא ולהכשיר מצות מכונה?<br /><br />תפוס שרעפים טייל הרב אנה ואנה בחדרו, המכתב עדיין בידיו. מחד, אם ייתן את ההכשר המבוקש תינתן תרומה לישיבה ועוד נדבך יתווסף בה בשעה אחת קודם, ובחורי ישראל המצפים בכיליון עיניים לפתיחתה יוכלו להיכנס בשעריה כבר בקרוב. ברם, עדיף לו לוותר על תרומה ואפילו במחיר התשת כוחותיו בסיבובים בבתי הגבירים, ולא ייכשל יהודי אחד בפולין במצות מכונה בגינו. כי אף אם אמנם פוסקים רבים מכשירים מצות אלו, אך הוא, כרב ומורה דרך בפולין שקיבלה על עצמה את האיסור, אסור לו להכשירן. שהרי אמריקה זו, כל דבר קטן כגדול תלוי ב'ביזנס', וגם מהכשרו יעשו ביזנס, יפרסמו את תמונתו בעיתונות הרחבה, ייתנו פומבי ויעשו עסק גדול מהופעתו בבית החרושת של מצות המכונה, לפי הנוסח האמריקאי הידוע… אם בארזים נפלה שלהבת – אם הרב מפיוטרקוב מתיר מצות מכונה, מה יאמרו יהודים תמימים שכל ימיהם הקפידו על מצות יד, הוזילו דמים יקרים שחסכו מפיהם כל השנה אך ורק כדי לזכות לכזית מצה שמורה משעת קצירה אפויה ביד כדרך שאכלו אבותינו בארעא דמצרים? מה יאמרו הם עתה?<br /><br />הוציא אפוא הרב את עטו מכיסו וחשב להשיב את תשובתו השלילית אל הרב פרנקל. אלא שלפתע חלפה במוחו עובדה שאירעה להגאון רבי יעקב לוברבוים זצוק&quot;ל בעל 'חוות דעת' ורבה של ליסא.<br /><br />*<br /><br />שני בעלי דינים התדיינו לפני ה'חוות דעת' בדין תורה סבוך. הנדון היה נוגע לבית מסחר גדול של שני שותפים, שכל אחד דרש מחברו סכום עצום. לילות רבים גזלו כבר הדיונים על כך בבית הרב אב&quot;ד דליסא. והנה יום אחד לפני פתיחת הדיון נכנס אל הרב אחד השותפים והחל מגבב דיבורים על גבי דיבורים, עד שרמז בעקיפין שמוכן הוא לשלם סכום הגון בתנאי שהרב יזכהו בדין…<br /><br />חכך ה'חוות דעת' בדעתו רגעים מספר כדת מה לעשות עם מחוצף זה. לאחר מכן ענהו בפירוש: אני  מוכן לזכותך, אך זאת רק אם תיתן לי בשכרי מאתיים אדומים! לא שיער בעל הדין שכה מהר תיענה בקשתו, אולם עמד על המקח ולא הסכים אלא למחצית הסכום. רק מאה אדומים ביכולתו לתת.<br /><br />קם הרב מליסא ואמר בפסקנות: &quot;תיתן כדרישתי – תזכה, ולא, יתנהל הדין תורה כדרכו&quot;. הלה עמד כהמום. האמנם שמעו אוזניו נכונה? האמנם הצליח להניע את הרב מליסא ליטול שוחד? ברם במהרה עוררו ה'חוות דעת' מתדהמתו, כשהוא דורש לדעת אם כבר החליט. והוא השיב כי יתיישב בדעתו במהרה.<br /><br />יצוא יצא בעל הדין מביתו של הרב ומיהר לביתו, שם סיפר לאשתו את הפרשה כולה, וזו הרעימה בקולה על טיפשותו: &quot;וכי לא כדאי לך להפסיד מאתיים אדומים תמורת עשרת אלפים כשתצא זכאי?&quot; וכך למחרת חזר בעל הדין לרב מליסא ובידו כל הסכום. &quot;הנה, רבי&quot;, הניח את הכסף על השולחן, כשהוא אינו מצפה לתגובתו הסוערת של ה'חוות דעת'.<br /><br />&quot;מה תחשוב, עוכר ישראל, וכי לשחדני תרצה? בן בליעל!&quot;… והרב המשיך בסערה מתגברת: &quot;רחמנא ליצלן, איך אפשר שיהודי ייתן שוחד?!&quot;… ובעוד בעל הדין עומד רוטט כולו אבוד עשתונות, הורהו רבה של ליסא לעזוב את ביתו במהירות, והלה ברח כל עוד נשמתו בו.<br /><br />נרגש ונסער לא התאפק בעל הדין וסיפר את כל הסיפור ליריבו-שותפו, כשהוא מבקש ממנו שיברר אצל הרב מה סבר לכתחילה ולבסוף.<br /><br />השותף אכן נכנס אל הרב וביקש לעמוד על הדברים, והרב מליסא השיבו בנחת: תורתנו הקדושה מצווה 'ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך'. תמיד עובד אני על אהבת ה' בכל לבי ובכל נפשי, אך 'ובכל מאדך' שפירשוהו חז&quot;ל אפילו הוא נוטל את ממונך, לא יכולתי לקיים עד היום, וכל ימי חתרתי לכך מתי תבוא לידי מצות 'ובכל מאודך' ואקיימנה. והנה אתמול כשבא אלי שותפך נזדמנה מצווה זו לידי. אמרתי לנפשי, אם כבר באה המצווה לידי לא אחמיצנה. זו אפוא הסיבה בשלה ביקשתי ממנו מאתיים אדומים, כדי שאוכל לקיים 'ואהבת את ה' אלקיך ובכל מאודך' מתוך מסירות נפש על סכום גדול.<br /><br />*<br /><br />מתוך שנזכר הרב מפיוטרקוב בעובדה זו, ניגש מיד אל הטלפון וחייג את מספרו של שאר בשרו ר' מנדל שפירא מברוקלין. משנשמע קולו של ר' מנדל על הקו, סיפר לו הרב על המכתב מהרב פרנקל בדבר הכשר על בית חרושת למצות, וסיים: &quot;דע לך ר' מנדל, שלא באתי לאמריקה לאישור הכשרים, אך בכל זאת מוכן אני לבוא לניו יורק בשבוע הבא אי&quot;ה לשם כך, אך תנאי קודם למעשה – הודע לרב פרנקל כי על התרומה לישיבה להיות לפחות אלף דולר!&quot; (סכום עתק לפני כשמונים שנה).<br /><br />ר' מנדל שפירא התקשר מיד עם הרב פרנקל והודיע לו את דבריו של מרן הגאון רבי מאיר שפירא. אלא שהרב פרנקל לא האמין למשמע אוזניו, הכיצד ייתכן לבקש סכום שכזה? ברם לעמוד על המקח לא יכול היה, שכן מרן הגר&quot;מ לא היה זמין למשא ומתן בעניין, ולפיכך פנה תיכף ומיד אל בעלי בית החרושת ושכנעם כי אכן כדאי להשקיע גם סכום אדיר שכזה ובלבד שהכשרו של הגאון המפורסם מפולין יתנוסס על חבילות המצות היוצאות את מפעלם.<br /><br />אלו נטו להסכים לדבריו ההגיוניים, ועוד קודם שעלה השחר השיב הרב פרנקל לר' מנדל שפירא תשובה חיובית, כשהוא מבקשו להודיע זאת למרן הגאון רבי מאיר שפירא בהקדם האפשרי. ואכן תיכף ומיד התיישב ר' מנדל וערך מכתב בהול בעניין אל מרן הגר&quot;מ.<br /><br />*<br /><br />הרב היה מעיין בדף היומי שעה שהפעמון צלצל בחדרו והדוור מסר את המכתב. משקרא את הכתוב בו לא היה גבול לרגשותיו הגואים, ורגליו נשאוהו לריקוד לכבודה של מצווה, מצוות 'ובכל מאודך' המתקיימת בהידור רב עד מסירות נפש של ממש…<br /><br />(המבשר תורני לך לך תשע&quot;ב)","58","","548","True","True","False","","115","95.86.84.61","0","102135","כללי|",""),new Message("102137","102135","שיחה מרתקת עם הרה&quot;ח ר' מאיר לאמט...","01/11/22 08:04","ז חשון","תשפ&quot;ג","08:04","לינקוש","<a target='_blank' rel='nofollow' href='https://www.dirshu.co.il/340771-2/?utm_source=newsletter_2578&utm_medium=email&utm_campaign=1401'>מקור</a><br /><br /><span class='lightYellow'><b>באותה שבת אכל עמנו כהרגלו את סעודות השבת, ולפלא היה, שכאשר הגיע בזמירות למילים 'ותשחק ליום אחרון' חזר עליהן בערך כחמישים פעמים. רק לאחר כמה ימים הבנו את פשר הדבר</b></span><br /><br /><span class='darkYellow'><b>שיחה מרתקת עם הרה&quot;ח ר' מאיר לאמט, משרידי תלמידי יח&quot;ל, המתאר בערגה את דמותו הגדולה של רבו מרן הגאון רבי מאיר שפירא זצ&quot;ל, את הווי הישיבה וסדריה, ואת הימים האחרונים במחיצתו</b></span><br /><br />הרב יעקב הייזלר<br /><br />&quot;הגעתי לישיבת חכמי לובלין בתחילת זמן קיץ תרצ&quot;ג&quot;, מספר הרה&quot;ח ר' מאיר לאמט בשיחתו עמנו, &quot;כחצי שנה טרם הסתלקותו של מהר&quot;ם זצ&quot;ל. המהר&quot;ם הגיע אז לסאמבור מקום מגוריי, הוא בחן אותי כדי לעמוד מקרוב אחר ידיעותיי בתורה, ואכן לאחר שהצלחתי בבחינה קיבלתי ממנו תשובה חיובית ומאז נהפכתי לתלמיד מן השורה ביח&quot;ל, שם למדתי במשך למעלה משלוש שנים עד שנת תרצ&quot;ז&quot;.<br /><br />האם הייתם שומעים שיעורים מהמהר&quot;ם?<br /><br />&quot;הייתי שומע ממנו שיעורים אך לא בקביעות, היות והוא היה נודד רבות לטובת הישיבה ולא שהה בה כל העת. אך כל אימת ששהה בישיבה היה מוסר פעמיים בשבוע שיעור לתלמידים, בעיקר בסדר קדשים, בו היה מהמיוחדים שבדור. הוא היה בקי נפלא, חריף עצום, ושיעוריו היו גדושים חידושים מבריקים ועמוקים משולבים בבקיאות נדירה בכל חלקי התורה.<br /><br />&quot;הפלא היותר גדול בעיניי היה, כיצד עם כל עיסוקיו העצומים בענייני הכלל, בענייני הרבנות, בענייני בניית הישיבה ועוד, מצא זמן מספיק לכתוב חידושים מאירים כספירים, לשגר מכתבי תורה מלאים חריפות ובקיאות עצומים, ולמסור כאלו שיעורים עמוקים. חשבתי שניתן להסביר זאת רק על פי דברי חז&quot;ל: מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת.<br /><br />&quot;בתחילת כל שיעור היה עושה כמצוות רבו הרה&quot;ק מטשורטקוב והיה מקריא קטעים אחדים מתוך ספר חובת הלבבות&quot;.<br /><br />כיצד התנהל סדר היום בישיבה?<br /><br />&quot;סדר היום היה קפדני מאוד, וליווה את הבחורים משעות הבוקר המוקדמות עד שעות הלילה המאוחרות, וזאת מלבד השעות הרבות שהצליחו המתמידים 'לגנוב' על חשבון שעות הלינה.<br /><br />&quot;מעשה היה באחד מאורחי הישיבה שפנה פעם לרבנו, שדירת מגוריו היתה בקומה השנייה בבניין הישיבה, ושאל אותו כיצד זה שהרעש העולה מהיכל הישיבה באישון ליל אינו מפריע לשנתו, שהוא כה זקוק לה לאחר יום עמוס עבודה. רבנו השיבו: אמשול לך משל, לטוחן שגר על שפת הנהר וגלגלי טחנתו נעים בכוח זרם המים. שאלוהו ידידיו, כיצד הוא יכול לישון בלילה, והרי רעש המים אינו מפסיק ולו לרגע קט? השיב הטוחן: כל זמן שהגלגל נע ורועש יכול אני לישון במנוחה; רע ומר יהיה אם הגלגל יחדל פעם לנוע, אז לא אוכל לישון. ואכן לא פעם היה אפשר לפגוש את רבנו בשעת לילה מאוחרת או בשעת בוקר מוקדמת נכנס לאולם ועומד ומאזין ללימודו של אחד התלמידים מבלי שהלה ירגיש בזה.<br /><br />&quot;אירע פעם בתלמיד שלמד שמונה שעות ברציפות ביגיעה עצומה, עד שבאמצע לימודו נפל והתעלף. בעקבות כך תיקן מהר&quot;ם שאחרי מספר שעות של לימוד ייצאו התלמידים לשוח קצת בגן הישיבה. אך בתקופה מסוימת החליט מהר&quot;ם שההתמדה הזאת מטשטשת את גבולות היום והלילה בישיבה, והודיע בצורה נחרצת על משטר כיבוי אורות בזמן השינה שנקבע. הוא בעצמו לקח את התפקיד של כבוי האורות מדי לילה בהיכל, ואף התבטא: ביטולה זהו קיומה.<br /><br />&quot;הבחורים המתמידים היו ממשיכים ללמוד בחדר המדרגות שליד אולם הישיבה, שם לא כבה החשמל, אולם דעת הרב לא היתה נוחה מכך. הגר&quot;י פלקסר זצ&quot;ל סיפר, כי לילה אחד עמדו קבוצת בחורים והוא בתוכם ולמדו לאור החשמל בחדר המדרגות, פתאום שמעו את חריקת הנעלים של הרב הצועד בקומה השנייה ומתקרב אליהם כשהוא רועם בקולו: למה אתם מפריעים את שנתם של הבחורים? הגר&quot;י סיפר כי פחד גדול נפל עליהם והם הסתלקו חיש לקומה השלישית, אחד מהם התחבא בתוך ארון הבגדים ושני התחבא תחת המיטה מרוב יראת הכבוד&quot;.<br /><br />ר' מאיר מוסיף ומספר כי הוא זוכר היטב את מרן הגר&quot;ש וואזנר שהיה לומד בחדר המדרגות לאור החשמל עד לשעות המאוחרות של הלילה.<br /><br />&quot;דבר מעניין היה בישיבה שלא רואים היום בישיבות. הרב תיקן שחדרי הפנימיה יהיו סגורים על מנעול ובריח מהשעה שמונה בבוקר עד תשע בערב, כולל בימי השבת. אם היה מאן דהוא עייף היה נרדם על הגמ' ושב לתלמודו, אך בשום אופן לא היה יכול לעלות על יצועו בצהריים. למותר לציין שאף אחד בישיבה לא התלונן על הסדר הזה, דבר שלא שכיח כמעט בדורנו…<br /><br />&quot;דבר מעניין נוסף שהיה בישיבה: זמן מיוחד נקבע לכתיבת חידושי תורה. ואכן, ריכוז המוחות של מיטב העילויים יצר בישיבה מציאות של מחברים צעירים, שבעידודו של רבנו העלו על הכתב את חידושיהם עד שהצטברו לחיבורים למדניים מקיפים שעוררו השתאות בעולם התורני. בשלב מאוחר יותר הוקם בישיבה 'ועד מפיצי אור המאיר' שהו&quot;ל מספר ספרים פרי רוחם של התלמידים&quot;.<br /><br />כיצד התבטא הקשר של מהר&quot;ם זצ&quot;ל לתלמידים?<br /><br />&quot;אהבתו של הרב לבחורים הייתה ללא מצרים ובלתי. אחד מאותות החיבה והקשר המיוחד התבטא במנהגו לסעוד עמנו בצוותא כל יום שני וחמישי וכן בימי ר&quot;ח את ארוחת הצהריים באולם האוכל של הישיבה. בתוך הסעודה היה לומד עמנו מתוך הספר 'שערי תשובה' או משמיע דברי מוסר מתובלים בסיפורי צדיקים. כן נהג גם בשבת לאכול את כל שלושת סעודות ביחד עם הבחורים.<br /><br />&quot;מעניין לציין כי גם כאשר היה סועד לעצמו, היה מקפיד לאכול דווקא מהמאכלים המוגשים לתלמידים כדי לחוש את הקשר עמנו וכדי שיהא באפשרותו לעקוב אחר טיב המאכלים בישיבה. לשאלת אחד ה<a target='_blank' rel='nofollow' href='https://www.dirshu.co.il/340771-2/?utm_source=newsletter_2578&utm_medium=email&utm_campaign=1401'>מקור</a>בים מה ראה לעשות כן, השיב: הגמ' אומרת 'כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו'. וכי ראית אבא שייקח לעצמו יותר משנתן לבנו?!<br /><br />&quot;באהבתו הרבה היה דואג לנו לצרכינו היומיומיים וכל מחסורנו היה עליו. לא פעם היו רואים אותו נכנס באישון ליל לחדרי השינה של התלמידים ומתקן את הכר שנשמט מתחת ראשו של אחד הבחורים.<br /><br />&quot;גם בהיותו במרחק במסגרת מסעיו לגיוס כספים לטובת הישיבה לא היה מסיח דעתו מתלמידיו. הגר&quot;י פלקסר זצ&quot;ל סיפר, כי בקיץ הראשון שנתקבל לישיבה, תשוקה עזה התעוררה בו ללמוד בהתמדה גדולה, והיה עוד צעיר לימים חלוש גוף מחמת שנות נדודיו בישיבות ורשה ללא תזונה ראויה. והנה ביום י&quot;ז בתמוז, כשישב ולמד בהיכל הישיבה, כשבספסל הסמוך ישב עוד תלמיד צעיר בשם יעקב מהורוחוב, מתמיד גדול שהיה גם כן חלוש ורזה, ניגש אליהם אחד התלמידים המבוגרים ואמר להם כי זה עכשיו באה קריאה טלפונית מהרב השוהה במעיינות הרחצה לצרכי רפואה, שמצווה עליכם לאכול ולא להתענות. מובן שקיבלו את הפקודה לא כ&quot;כ ברצון, אבל מאמר הרב היה צו קדוש עבורם.<br /><br />&quot;בישיבה היה גם חדר לחולים, עליו היה ממונה בחור בעל ידיעה בסיסית ברפואה. קשיים רבים נערמו על אותו בחור בעבודתו, שכן הבחורים בהתמדתם המרובה לא רצו לחלות ולא צייתו להוראותיו שעליהם לשכב בחדר החולים. הוא היה נאלץ אפוא מדי פעם לעבור בעצמו בין הבחורים ולגלות לפי מראה עיניו או שיעול יבש חולה נסתר לאחר מאמצים הובל הבחור החולה לחדר אך החולים היו ממשיכים שם בפלפוליהם והופכים את החדר לסניף של היכל הישיבה כאילו כלום לא אירע להם&quot;.<br /><br />*<br /><br />ר' מאיר מוסיף ומספר על השבועות האחרונים בישיבה לפני הסתלקותו של המהר&quot;ם זצ&quot;ל:<br /><br />&quot;באלול תרצ&quot;ג החליט הרב במפתיע שכל התלמידים יישארו השנה, באופן חריג, בחודש תשרי בישיבה. עד אז היה נהוג החופש בחודש ניסן וחודש תשרי, ואותה שנה החליט שנישאר בחודש תשרי בלובלין וניסע לבית רק לקראת חג הפסח.<br /><br />&quot;חלק מהתלמידים התקשו להשלים עם המציאות הזאת, שכן היו רגילים לנסוע ולשהות במחיצת רבם בימים הנוראים. גם חסידי גור שהיו רגילים לנסוע לגור לר&quot;ה, לא יכלו לקבל את התקנה ונכנסו לקבל ברכת פרידה מהרב ולקבל רשות לנסוע לגור. לא בקלות הסכים הרב, וניכר היה שאין דעתו נוחה מכך, אבל בכל זאת הבין שיש לו כאן 'עסק' עם חסידים ולא יוכל להתגבר על זה.<br /><br />&quot;הגר&quot;י פלקסר סיפר לי שגם הוא היה בין חסידי גור ששכרו מכונית משא לנסוע לגור. הם נכנסו לקבל רשות והרב פטר אותם בשפה רפה לשלום. זה היה יום לפני ערב ר&quot;ה, הם עלו על האוטו וכשיצאו מהעיר הרגישו תיכף בקפידת הרב – האוטו התקלקל. עברה עוד שעה, ושוב פעם קלקול, אבל כבד ורציני. האוטו נשאר בדרך ולא הועילו כל התיקונים. הנהג ברח והם נשארו תקועים באמצע הדרך.<br /><br />&quot;לא הייתה להם ברירה אחרת, רק לרדת מן האוטו ולצעוד רגלי. הם סחבו את החבילות ופתאום גשם שוטף ניתך עליהם, הבוץ ממש עד הברכיים. היום ירד, הערב בא והם באמצע הדרך, לא מקום יישוב, רק כפרים של גויים. אז הם נתפרדו לחבורות, מהם אמרו להמשיך ולנסוע ומהם אמרו לחזור ללובלין. חלק המשיך לעיירה ריקה שהייתה סמוכה לשם, ומשם הגיעו לגור בערב החג סמוך לשקיעה ממש, ואילו הגר&quot;י פלקסר עם עוד קבוצה פנו לתחנת רכבת סמוכה לחזור ללובלין. השעה כבר הייתה עשר בלילה, וכשהגיעו היה כבר האולם מלא לאמירת הסליחות האחרונות זכור ברית.<br /><br />&quot;הם הופיעו לפני הרב עם המגפיים והבוץ לקבל ממנו שלום. כשנתן לאחד מהם שלום, הפטיר הרב: 'גם אני יודע לעשות מופת'… כך הם זכו להיות במחיצתו בימים נוראים האחרונים לחייו, שהיו חוויה רוחנית לאין ערוך.<br /><br />&quot;חדי עין הבחינו באותה שנה איך שהרב מתאמץ שלא כהרגלו בקטעים מסוימים בתפילה כמי שמנסה לקרוע עולמות. גם אני שהיתי במחיצתו בר&quot;ה, ביוה&quot;כ, בסוכות ובשמח&quot;ת. למפרע התברר שבזכות הוראתו להישאר בתשרי בישיבה, זכו הבחורים להיות עמו בהסתלקותו, שכן בלעדי זאת היו הרבה בחורים חוזרים רק באמצע חודש חשון לישיבה<br /><br />&quot;לאחר הימים הנוראים נסע רבנו לוורשא בעקבות החובות הגדולים שהעיקו עליו, ולשבת פר' נח שב לישיבה. אני זוכר דבר מעניין, שבאותה שבת אכל עמנו כהרגלו את סעודות השבת, ולפלא היה שכאשר הגיע בזמירות למילים 'ותשחק ליום אחרון' חזר על זה בערך כחמישים פעמים. רק לאחר כמה ימים עם הסתלקותו הבנו את פשר הדבר.<br /><br />(מתוך כתבה בהמבשר תורני לך לך תשע&quot;ד)","58","","548","True","True","False","","104","95.86.84.61","0","102135","כללי|",""),new Message("102138","102135","הרה&quot;ג יוסף חיים אוהב ציון שליט&quot;א בשיעור","01/11/22 08:12","ז חשון","תשפ&quot;ג","08:12","לינקוש","הרה&quot;ג יוסף חיים אוהב ציון שליט&quot;א בשיעור על יום פטירת הגאון רבי מאיר שפירא זצ&quot;ל ראש ישיבת חכמי לובלין ומייסד לימוד הדף היומי ודיני שאלת טל ומטר.<br /><br /><a target='_blank' rel='nofollow' href='https://www.jdn.co.il/beit_hamidrash/1849596/'>כאן</a>","58","","548","True","True","False","","97","95.86.84.61","0","102135","כללי|",""),new Message("102139","102135","לקראת הבחירות בפולין בי&quot;ד בחשוון תרפ&quot;ג","01/11/22 08:14","ז חשון","תשפ&quot;ג","08:14","לינקוש","<a target='_blank' rel='nofollow' href='https://www.dirshu.co.il/340755-2/?utm_source=newsletter_2578&utm_medium=email&utm_campaign=1401'>מקור</a><br /><br /><span class='lightYellow'><b>&quot;ואתם הפוסחים על שני הסעיפים, בל תקשיבו לקול המסיתים והמדיחים, שמעו לקול מוריכם הדורשים רק בטובת כל האומה בחומר וברוח, והצביעו בעד הרשימה – נומער 16…&quot;</b></span><br /><br /><span class='darkYellow'><b>מסמך היסטורי מרתק: ה'קול קורא' של גדולי ישראל לקראת הבחירות בפולין בי&quot;ד בחשוון תרפ&quot;ג, בהן נבחר מרן הגאון רבי מאיר שפירא זצ&quot;ל לחבר ה'סיים'</b></span><br /><br />סיפורה של &quot;ליסטע 16&quot; – רשימה מספר 16 לבחירות בפולין לפני מאה שנה בדיוק – הוא מסמך היסטורי נדיר שלא היה כמותו לפניו, וכנראה גם לאחריו לא יהיה כן.<br /><br />מספר היהודים בפולין ביום הבחירות ל'סיים' בי&quot;ד בחשון תרפ&quot;ג הוערך ב-3 מיליון (!) כאשר כשליש מהם התגוררו בוורשה. משקל כבד היה לבחירות אלו עבור יהודי פולין, בשל הרדיפות שסבלו אז מצד השלטונות, ובפרט בפן הכלכלי. שורת חוקים דרקוניים ומגבלות קשות נתפרו במטרה להצר את צעדי היהודים, מה שגרם למחסור עצום והתייקרות נוראה שגבלה בפיקוח נפש בריכוזים היהודיים.<br /><br />מציאות חסרת תקדים נוצרה אז, כאשר העם היהודי כולו, על כל שבטיו גווניו וקהליו המגוונים, צעד שלוב ידיים ברשימה אחת ויחידה – רשימה מספר 16 [למעט במזרח גליציה, שם היתה זו רשימה 17]. רשימה זו קיפלה בתוכה אחדות ישראל מרשימה בכורח הנסיבות הקשות שהיו אז, שהלוואי ונזכה לכך בקרוב בבוא הגאולה השלימה.<br /><br />&quot;דער גרויסער ניצחון&quot;<br /><br />בחמישה בנובמבר 1922 [י&quot;ד מרחשון תרפ&quot;ג] צעדה פולין אל הקלפיות. לאחר יומיים, בבוקרו של יום ט&quot;ז מרחשון פתחו יהודי ורשה את עיתוניהם. הכותרת ב'היינט', לדוגמה, לכל רוחב העמוד הראשון, הכריזה: &quot;דער גרויסער ניצחון פון אונזער ליסטע 16&quot; – ניצחון גדול לרשימתנו מס' 16.<br /><br />היה זה ניצחון בקנה מידה היסטורי. 35 יהודים נכנסו לסיים [-בית הנבחרים התחתון] מתוך 444 המושבים. לאחר כמה ימים נכנסו עוד חמישה יהודים לסנט [-הבית העליון של הפרלמנט הפולני].<br /><br />בהצצה לקמפיין הבחירות תרפ&quot;ג בדפים המתפוררים של עיתונות התקופה, אנו למדים כי מה שהיה הוא שיהיה… אותם מסרים. אותם רעיונות. הפחד מפני זליגת שוליים למפלגות אחרות, הזעקה נגד האדישות שמשאירה יהודים בבית, הפחד מפני כישלון, והכל עם לוגו גרפי קבוע בו מתנוסס המספר 16 שרץ לאורך כל הקמפיין, מודעות וגימיקים, קול קורא, הכחשות והכרזות, הוראות לבוחר ואזהרות מזיופים, ומה לא. הים אותו ים, והבחירות אותן בחירות. ההיסטוריה חוזרת.<br /><br />ה'קול קורא' של גדולי פולין<br /><br />בעיתון &quot;דער יוד&quot; מיום י&quot;ד מרחשון תרפ&quot;ג, ערב הבחירות, מתפרסם ה&quot;קול קורא&quot; של מאורי וגדולי ישראל למען רשימה 16 וכדלהלן:<br /><br />כי יפלא ממך דבר… ובאת אל השופט אשר יהיה בימים ההם<br /><br />קול קורא!<br /><br />אחים יקרים! עומדים אנחנו לפני הבחירות של הסיים והסיינאט הפולני, בהמוסדים האלה עומדות להיפתר כל שאלות מדיניות, ובתוכן גם שאלות הנוגעות לנו, היהודים, גם בחומר וגם ברוח.<br /><br />בשעה גדולה ואחראית זו, התאספנו אנחנו הרבנים מפה ומגלילי ביאליסטוק, וואלקאוויסק, וסוקולקה, לדון בשאלה רבת הערך הזאת! מי המה הראויים להיות שליחי עם ישראל בהמוסדים הנ&quot;ל? מי המה אלה האנשים אשר בידם רשאים אנחנו למסור את גורל אומתנו בכלל, וחיי וצורכי כל איש יהודי, באשר הוא יהודי, בפרט?<br /><br />אחרי העיון החלטנו אנחנו הרבנים, העומדים למעלה מכל מפלגה, הדורשים בשלום כל יהודי ויהודי, כי רק להאנשים הנקובים בנומער 16 נוכל למסור את גורל חיינו החומרי והמוסרי.<br /><br />לכן יהודים חביבים!<br /><br />כל מי אשר בשם ישראל יכונה, כל מי שאיננו רוצה להיבדל מכלל האומה, וכל מי אשר קיום היהדות וחיי העם העברי בתור לאום יקרים לו – מחוייב:<br /><br />א) ביום א' פרשת וירא (5 נאוועבער) ללכת הוא וביתו להקלפי, להצביע.<br /><br />ב) להצביע דווקא בעד הרשימה נומער 16 ולהזכיר ולזרז את מכיריו שיצביעו בעד הרשימה נומער 16.<br /><br />ג) ואתם הפוסחים על שתי הסעיפים, בל תקשיבו לקול המסיתים והמדיחים, שמעו לקול מוריכם הדורשים רק בטובת כל האומה בחומר וברוח והצביעו בעד הרשימה נומער 16, וכל השומע תבוא עליו ברכת טוב.<br /><br />(מתוך כתבה מאת הרב זאב אייזנשטיין, המבשר – קהילות)","58","","548","True","True","False","","125","95.86.84.61","0","102135","כללי|","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82625);