var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=13465;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("דף יומי - יתרונות מול חסרונות","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=729")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("110490","סימני הש״ס - סוגיות סימנים","שמואל דוד","28/05/26 15:32","595","107"),new MostViewed("110493","חידה לשבת: 3 פעמים פרשת השבוע בדף היומי","עדי דיאמנט","29/05/26 12:31","952","99"),new MostViewed("110488","מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין, למה?","יעקב ליפשיץ","28/05/26 14:38","53327","84")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("13346","0","תפילת "יום כיפור קטן"","29/08/11 16:02","כט אב","תשע"א","16:02","המכריע","דבר בעיתו מה טוב. רבים נהגו לומר תפילת יום כיפור קטן בכל ערב חדש. ובערב ראש חדש אלול נהגו בה אף יותר כהכנה לחדש אלול המוקדש לתשובה ותיקון המעשים.
בספריה הלאומית ישנו קונטרס של תפילה זו שנדפס בלודז' וכתוב בשער האחורי "בלאדז' לא נהגנו בתפילה זו עד שנזדמן אצלינו הכהן הגדול בעל חפץ חיים שליט"א ועוררנו על כך ומאז נהגנו בזה.
ומעשה שהיה כך היה. החפץ חיים הגיע ללודז' בערב ראש חדש ונכנס לשטיבל גדול של חסידי גור להתפלל. כשעה לפני השקיעה שאלם מדוע אינם מתחילים כדי שיהיה זמן לומר תפילת יוכ"ק, ענוהו שאינם נוהגים בזה, לשאלתו מדוע באמת לא, השיבוהו שגם הרבי שליט"א לא אומר. אמר להם הח"ח אמרו נא עימי תפילה זו ואחר התפלה אסביר לכם מדוע מנהגו של הרבי לא נוגע לנו. הח"ח כידוע היה מוערך ונערץ גם על כל גדולי האדמורי"ם, סברו וקיבלו והיתה התעוררות גדולה.
לאחר התפילה אמר להם הח"ח, כשנסעתי מראדין לכאן, התיישבתי ברכבת והתפללתי תפילה קצרה שיזמן לי הקב"ה שכן יהודי נעים הליכות, ואכן מתיישב לידי יהודי נחמד, לשאלתי לאן פניו מועדות, ענה לודז'. שמחתי מאד. לאחר תחנות בודדות הוא מצלצל ופונה לרדת. שאלתיו הלא רחוקים אנחנו עד מאד מלודז'. אמר לי, רבי, לכבודו יש אמצעים לקניית כרטיס ללודז', אני דל ואביון כספי הספיק רק לכמה תחנות. כעת אני יורד ומקבץ עוד נדבות ואז קונה כרטיס לעוד כמה תחנות, וכן הלאה.
הרבי שליט"א - אומר להם הח"ח - הוא עשיר במצוות ובמע"ט ומספיק לו הכרטיס של התשובה מיום כיפור ליום כיפור, אנו העניים מוכרחים כל ער"ח לעשות תחנה נוספת של תפילה ותשובה ברבים. סברו וקיבלו עליהם לנהוג בזה מכאן ולהבא.","199","","5393","True","True","False","","951","95.86.85.225","0","0","כללי|",""),new Message("13347","13346","המלצת הסטייפלר זצ"ל","29/08/11 16:17","כט אב","תשע"א","16:17","המכריע","מרן הסטייפלר זצ"ל היה נוהג בכל עת שבאו לפניו עם צרה לפרט או לאיזה ציבור, להמליץ לומר תפילת יום כיפור קטן בכוונת הלב, והיה בעצמו מספר על עובדות שראו בעקבות כך ישועות גדולות. הרי יש בזה כמה פעמים יג מידות, ווידוי מחמם לב, וכמה תפילות עוצמתיות והזכרת זכות אבות בכמה מיני אופנים וקבלת עול מלכות שמים. בקיצור, מתכון של כמה סגולות ידועות כרוכות יחדיו.
ובכלל, כדאי להתעורר לקראת אלול. הספרדים כבר יתחילו באמירת סליחות. והאשכנזים בתקיעת שופר והוספת לדוד, בישיבות נהגו להוסיף עוד "סדר מוסר" קטן לפני מנחה. ולהשתדל ללמוד במשך החדש את ספר שערי תשובה ואת שער התשובה בחובות הלבבות. המשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין היה מספר שבקעלם אחרי מנחה של ערב ראש חדש אלול היו צריכים ללכת לנוח מהמאמץ השכלי והרגשי של התפילה.
ר' שלמה זלמן אוירבך סיפר ששמע מהרב בענגיס שבעיירה שלו בליטא, כל שבת מברכים אלול, כשהיה נשמע קול הש"ץ ראש חדש אלול! בחיל ורעדה, היו נשמעות קריאות "מים מים" מעזרת הנשים, עבור הצדקניות שהתעלפו מיראת האלול וימי הדין המתקרבים. וכמו שכ' ר' ישראל סלנטר לפנים בישראל כל איש תאחזנו פלצות מקול הקורא אלול. והוא כבר קובל על הקרירות שירדה לעולם בדורות האחרונים. ומה נענה אנן אבתריה. אם לא נעיר את עצמינו, לפני שנזוז כבר נאחז בנעילה.
אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם ראשיכם וגו' מחוטב עציך ועד שואב מימיך. אומר הבני יששכר בדרך רמז. יש יהודים שמתחילים להתכונן מטו באב (באמירת תיקוני זוהר מחולק לפי ימים, ועוד), יש מר"ח אלול. יש בערב ר"ה, (כמו דאיתא במדרש הידוע המובא בטור) ויש שרק בר"ה ואחרים ביוכ"פ, ויש שנזכרים רק בחיתום הדין, יומא דפתקא, הושענא רבה. ועל זה רומז כולם ניצבים, מחוטב עציך רמז לטו באב יום שפסקו לכרות עצים למערכה, ועד שואב מימיך רמז להושענא רבה יום התפילות על המים. (הוא רוצה ליישב בזה את השאלה ששואב וחוטב אינן ניגודים, הם לכ' באותו הצד).","199","","5393","True","True","False","","691","95.86.85.225","0","13346","כללי|",""),new Message("13353","13346","סיפור יפה","29/08/11 16:45","כט אב","תשע"א","16:45","מתפעל","הוא כתוב שם בקונטרס הנ"ל?","148","","5393","True","True","False","","253","94.188.248.70","0","13346","כללי|",""),new Message("13358","13346","משל נוסף","29/08/11 18:18","כט אב","תשע"א","18:18","יאירה","הוא על נסיך, בן המלך!
בנו של המלך והמלכה היה רגיל לאכול עוגות, שאימו הכינה...
יום אחד יצא הנסיך ליער עבות וטעה בדרך... הוא ניסה למצוא שביל בתוך היער אך התקדם פנימה ונאלץ לישון בין העצים הגבוהים. כשהתעורר בבקר החל ללכת ופגש קבוצת אנשים, שישבה בכר דשא. הוא שאל אותם מהי הדרך לארמון המלך? כאשר האנשים שאלוהו למה הוא מחפש את הארמון, הוא השיב, שהוא הנסיך... אחרי לינה ביער הוא לא דמה לנסיך:פניו השחירו,שיער התפרע, בגדיו נקרעו והתלבו... אנשים צחקו עליו וחשבו, שנטרפה דעתו. אך הוא המשיך ללכת הלאה. כשפגש אדם נוסף הסיפור הנ"ל חזר על עצמו, אך האיש הציע לנסיך להגיע איתו לכפר ולהיות איכר כמוהו. הוא הסכים. הוא השתלב בכפר ההוא, למד את כל העבודות ועם הזמן קיבל זהות חדשה. בסופו של דבר, הוא שכח, שהוא בן מלך. אף על פי כן הוריו חיפשו אותו בתקווה נואשת. הם פנו לחכם לשם עצה נאותה. הוא הציע למלכה לאפות עוגות יומם ולילה ולשלוח שליחים לכל מחוזות וערי המדינה ולצוות את האזרחים לטעום מהעוגה! כך נעשה בפועל. השליחים הגיעו גם לכפר המדובר ואילצו את אזרחיו בשם מלך המדינה לטעום את העוגה, שאפתה המלכה... הנסיך, שהפך, כאמור, לאיכר מנוסה תכנן באותו יום לזבל את השדה.הוא בא למקום הנקבע בעל כורחו וטעם את העוגה... לפתע הוא נזכר בטעם העוגות, שאכל פעם בבית אימו וצעק: אני הנסיך! בואו קחו אותי הביתה לאבי ולאימי!
כך גם אנחנו, שעסוקים כל השנה ב"זיבול שדות" שוכחים את טעם התורה והמצוות חייבים להתעורר בחודש אלול, ללמוד ולחזור בתשובה שלימה!","192","","5393","True","True","False","","379","95.86.98.108","0","13346","כללי|",""),new Message("13349","13347","מה זה אלול?","29/08/11 16:38","כט אב","תשע"א","16:38","המכריע","מיגו דזכי לנפשאי אזכה נמי לחבראי. להבין ענינו של אלול שנאמרו עליו דברים גדולים מאד, ובכל זאת הוא לא "רשמי", אין עליו כמעט כלום במקורות קדמונים. מה פשר הדבר.
היתה מדינה (זו עובדה היסטורית, לא משל! הפרטים ההיסטוריים יובאו בהמשך) שלא היו מתים בה. הצטברו אנשים רבים מדי, משאבי הארץ לא הספיקו לכל יושביה. קרא המלך לחכמיו והודיעם שהחליט שבכל שנה יוציא להורג כאחוז וחצי מן האוכלוסיה.
יחד עם החלטה עקרונית זו היו כמה נספחים. א. לא יהרגו לפי גיל בדוקא. הזקנים היה כוחם במתנם כמו צעירים. יהרגו לפי רמת האפקטיביות והפעילות והתרומה לחברה. ב. לצורך זה בכל עיר תהיה ועדה שתרשום כל השנה את רמת התועלת שבכל אחד. ג. לחומר הענין ההוצאה להורג תתבצע בפיקוח המלך עצמו. ד. בכל עיר יוקם ארמון קטן למלך, לארמון יהיה צמוד מגרש הוצאה להורג, והוא יבוא פעם בשנה עם כיתת יורים, יתאכסן בארמונו ויקרא את המלצות הועדה. ה. יינתן לכל אזרח זכות להופיע אישית בפני המלך למשך דקה אחת לנמק מדוע לדעתו הוא צריך להיות מן הנשארים לחיות. ו. אחר הראיון האישי, המלך מחליט, וגזר הדין מתבצע מיד. אם המלך קיבל את המלצת הועדה, האיש כבר לא חוזר הביתה, נתפס הוא על ידי חיילי המלך, מוצא אל המגרש הצמוד ונורה מיד למוות.
התאריך היה קבוע בכל עיר. כחדש לפני כן, החכם שעיניו בראשו, היה מתחיל לעמול קשה ולהביא תועלת ככל שביכולתו בתקוה שזה יירשם והמלך ישים לב. כך שגם אם מעד והתעצל במרוצת השנה, יראה המלך שהוא לא רק רוצה ומבטיח לשנה הבאה, אלא כבר החל בכיוון זה. ברור שלא היה חוק "רשמי" שבחדש האחרון משתדלים יותר. אבל זו היתה המציאות, ומפה לאוזן המליצו על כך אבות לבניהם ומורים לתלמידיהם. וחדש זה היה ניכר במרץ הרב של האנשים ובתוצאות הנפלאות שלו.
הגיע היום! כל כמה דקות נשמעים הדי יריות וקול נפילה של גוף אדם צונח אל מותו.
המלך בארמון. האיש נכנס ברתת וחיל אל מול הדרת גאונו של המלך..
מול המלך רשימת כל האזרחים, ולצידה סימון הוועדה. מימינו ספר שבו הוא רושם בכתב ידו את מי להשאיר, ומשמאלו ספר אחר לגמרי, שבו נרשם מי שעומד להישלח לעולם שכולו טוב.
האיש הנכבד נכנס. בדרך כלל הוא שומר מאד על כבודו.
המלך יושב בפני פוקר, אי אפשר לשער מה בליבו.
אם האיש יודע בנפשו שהוא עבד קשה כל השנה, הוועדה הוגנת מאד, הוא די רגוע.
אבל האיש שלנו ידע שרוב השנה הוא ישן...
הוא מתחיל להסביר למלך את ה"תירוצים" מדוע, המלך נשאר קשוח, וידו מתחילה להתקדם לצד שמאל...
האיש הזה שוכח מכל גינוני הכבוד העצמי, משתטח על הארץ ביללה, מבטיח בכל לשון של הבטחה, מתחנן לתת לו עוד צ'אנס, הוא לא יאכזב, מי יודע? אולי יחוס המלך אולי ירחם...
התיעוד ההיסטורי בקטע הבא.","199","","5393","True","True","False","","320","95.86.85.225","0","13346","כללי|",""),new Message("13356","13347","משל לחודש אלול","29/08/11 17:54","כט אב","תשע"א","17:54","יאירה","המלך הגדול ניסה לחתן את ביתו היחידה והאהובה והיא סרבה. ליציע אחד היא אמרה, שהוא זללן... על השני נאמר, שהוא סובא ... יום אחד אמר לה המלך: "פקעה הסבלנות שלי! עתה יוצא אני החוצה והבחור הראשון רווק, שאתקל בו יהיה בעלך!" וכך עשה. הבחור הראשון שנתקל בו היה איכר פשוט מכפר נידח ומאוד עני... המלך קיים את הבטחתו... אחרי החתונה בעלה הביא את בת המלך לכפר, היא הגיעה לעולם אחר,השונה לחלוטין: היא נאלצה ללבוש לבושי סחבות ,לעבוד קשה ולהיות בין העם הפשוט. בני הכפר לא אהבו את הנסיכה, צחקו עליה מאחר שהיא לא הצליחה לעבוד בבית ובשדה ופגעו בה בכל דרך האפשרית... היא כתבה תלונות לאביו ללא הרף, ביקשה להוציא אותה מהכפר ולהחזיר הביתה... המלך, שקרא את המכתבים לא האמין שביתו מדברת אמת, החליט להגיע בכבודו ובעצמו לכפר ולראות מה באמת מתרחש.
הנציגים של המלך באו לכפר ובישרו על החלטת המלך לבקר. כשנודע לכל התושבים, שהמלך עומד להגיע הם התחילו להתכונן: הם קשטו את הכפר, חדלו לפגוע בנסיכה, הלבישו אותה בבגד מפואר ושחררו אותה מעבודה קשה. כשהגיע המלך כולם יצאו לקראתו, הביעו שמחה והשמיעו קריאות שבח למלך ולביתו! כאשר המלך אמר לביתו, שהוא רואה תמונה מנוגדת, מהתיאור של המציאות המרה, שהשתמע ממכתביה. היא פרצה בבכי ואמרה שהם מביעים כבוד רק אליו: אחרי שהוא יסע הם יתחילו לפגוע בה והכול יחזור... אז המלך קרא לבעלה ודרש ממנו הסבר. הוא הצטער ואמר שהיא דוברת אמת: הוא איכר פשוט וצריך לעבוד קשה. הוא לא יכול לתת מעמד ראוי לבת המלך ואם המלך מצא להשיא אותה לאיש עני כמוהו הוא עשוי לקחת אותם למקום אחר ולהעניק להם מעמד מתאים.
הנמשל: המלך - קב"ה יתברך. ביתו היחידה - התורה. המלך הגדול רצה לתת אותה לאדם הראשון, אך הוא אכל את הפרי וחטא. כאשר המלך רצה לתת את התורה לנוח, הוא שתה יין מכרמו והשתכר... אז הקב"ה נתן אותה לעם ישראל כעבור שלושה חודשים מיציאתם ממצרים. הם לא שמרו אותה טוב, לעגו לה, פגעו בה וכך כל היהודים לעיתים מזלזלים בה במשך כל ימות השנה. כשאנשים מבזים את התורה ולא נותנים לה כבוד היא "מתלוננת" לקב"ה ו"מבקשת" להחזיר אותה להיכל המלך, מקור מחצבתה...
אז באים נציגיו: ימי אלול, המבשרים על ביאת המלך ואנשים מתחילים להשקיע בהכנות: נותנים כבוד לתורה, אומרים סליחות ולומדים מוסר. אז בא יום כיפור- צום ושיא החרטה, קב"ה רואה, שכולם מכים בחטאים והוא "אומר" זאת לתורתו. אך היא "משיבה" לו, שכאשר יוה"כ ייגמר הכול יחזור! אז המלך קורא לעם ישראל ומבקש הסבר: והיהודים אומרים לו: הבאת לנו את התורה מהשמים, אך אנחנו פזורים בתוך הגויים ונאלצים לעשות עבודה קשה ולא יכולים לתת את המעמד הראוי לתורה הקדושה: תוציא אותנו מהעמים הנוכריים, תבנה את בית המקדש, תקבץ את הגלויות ותיתן לנו את המעמד המתאים על מנת שנלך בדרך התורה והמצוות כפי שציוויתנו.","192","","5393","True","True","False","","490","95.86.98.108","0","13346","כללי|",""),new Message("13354","13349","אלול !!!","29/08/11 16:59","כט אב","תשע"א","16:59","המכריע","ובכן. המדינה הזו היא כדור הארץ שלנו.
אצלינו לא מתים! זו כמעט כפירה לחשוב שמישהו סתם כך מת מזקנה או מתאונה או מחלה.
בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, ונרשמים מי בספר החיים ומי בספר האחר..
כשאדם מת באמצע השנה, לא אז זה קרה. זה קרה בראש השנה הקודם כשנגזר דינו למות. (הרב דסלר כתב במכתב לבנו, מה ששאלת איך "להרגיש" את יום הדין. קצת מאוחר. תתחיל אחרי ראש השנה, בכל פעם שקורה משהו לטוב ולמוטב. תאמר לעצמך, זה לא קרה עכשיו, זה קרה בראש השנה. אז כשיבוא ראש השנה הבא, יהיה חרוט בעצמותיך שזה היום בו הכל קורה).
מבואר בספרים הקדושים, שכל שנה הקב"ה חותך קיצבה לשנה אחת בלבד! כשהשנה נגמרה, מי שיש לו מליון ומי שאין לו פרוטה שוים! שניהם מתחילים מאפס. הבריא והחולה. המוצלח והדפוק, וכן הלאה. טועה מי שחושב שיש לו "חזקה" והוא אומר רבונו של עולם המצב בסדר, אני רק מבקש שזה ימשיך. שטיא! אין לך כלום! תבקש הכל בדיוק כמו ההוא לידך שנמצא בשפל המדרגה. אין קשר בין מה שהיה למה שיהיה. (בעלי המוסר היו אומרים "בראש השנה אין חזקות. כולנו כעני בפתח. כדלים וכרשים דפקנו דלתיך").
נכון שיש להקב"ה חשבונות שונים שאין לנו בהם השגה. החשבון היחיד שידוע לנו, הוא שבודקים מה עשית עם ההקצבה של שנה שעברה. קיבלת חיים בריאות משפחה כסף חברים רבנים כשרונות וכולי, ניצלת? למה שלא תקבל לעוד שנה. לא ניצלת.. מדוע לבזבז עליך. יש אחרים שישתמשו היטב.
כל שנה מתים בממוצע אחוז וחצי מהאוכלוסיה. מכל אלף אנשים שאתה מכיר 15 לא יחיו בשנה הבאה. יהיו ביניהם לא מעט צעירים. אם אתה חושש שלא ניצלת, ומי יאמר זיכיתי ליבי (חוץ משוטה מופלג), אתה בסיכון גבוה.
אבל אם באלול תתחיל להראות שינוי כיוון, מצבך יהא לגמרי אחרת כשתעמוד ותתחנן בראש השנה, תבקש לפנים משורת הדין, תבטיח. הכל נראה לגמרי אחרת אם כבר הוכחת רצינות בחודש האחרון.
זהו סוד האלול. הוא באמת בלתי רשמי. אין לו מקורות. הסוד הזה עובר מפה לאוזן. מי שחס על חייו יעשה כבר לבד את החשבון. ואם מישהו יתחזק בעקבות הדברים, יהיה לי הדל והעלוב גם כן משהו קטן להביא לפני הבורא ליום הדין אשר בו מלאכים ייחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום בדין, כי לא יזכו לפניך בדין, וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון, כבקרת רועה עדרו,.. כן תעביר.. ותפקוד נפש כל חי, ותחתוך קצבה לכל בריותיך.. בראש השנה יכתבון.. מי יחיה ומי ימות מי בקיצו ומי לא בקיצו, מי בחרב..מי ינוח ומי ינוע, מי ישקט ומי יטרף, מי ישלו ומי יתייסר מי יעני ומי ייעשר... ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה!!","199","","5393","True","True","False","","447","95.86.85.225","0","13346","כללי|",""),new Message("13461","13349","שאלות בביאור גדר רה"ש","01/09/11 00:41","ב אלול","תשע"א","00:41","נחמן","בס"ד בגדר רה"ש
א. שאלות ממסורת דכלל ישראל
א. לכא' מוכח שמלכיות הוא עיקר גדר היום דרה"ש, ולא יום הדין [ולא הזכרונות, ולא השופרות], וכדלהלן:
א. חתימת הברכה דקדושת היום דשחרית מנחה מעריב מלוך על כל העולם כולו וכו' מלך על כל הארץ וכו' לעיכובא. וכן נוסח ברכת המלך הקדוש לעיכובא.
ב. עשי"ת הם לאחר הדין ולא לפני.
ג. גדר יו"ט ולא יום צום דלפי פשוטו זה סותר ליום דין.
ד. איסור הזכרת חטאים מ"ב תקפ"ד ס"ק ג'.
ה. אין שום בקשות בנוסח התפילה של חז"ל.
ו. זכרונות רק בברכה אמצעית של מוסף לאחר מלכיות, ורק בתוך הברכה ולא בחתימה, ועוד דזכרון עדיין אינו ממש דין.
ז. תקנת הגאונים לומר זכרנו לחיים, מי כמוך, וכתוב לחיים טובים, בספר חיים, אינו מעכב.
ב. ומאידך,
א. לא אומרים הלל דהוא יום יראה ופחד כמבואר ברמב"ם פ"ג דהל' חנוכה וז"ל אבל ראש השנה ויום הכפורים אין בהן הלל לפי שהן ימי תשובה ויראה ופחד לא ימי שמחה יתירה, ובגמ' ספרי חיים ומתים פתוחים לפניו לב' ב'.
ב. יש דעה בשו"ע שמותר לצום,
ג. וכן כובד ראש ביום זה במסורת דכלל ישראל,
ד. וכן הוא יום דין המבואר במשנה טז' א' לפי תנא דבי רבי ישמעאל ונפסק להלכה.
ה. שם דיום הזכרון.
ו. תקנת הגאונים לומר זכרנו לחיים, מי כמוך, וכתוב לחיים טובים, בספר חיים, אינו מעכב.
ז. מנהג הסליחות.
ח. מנהג לאכול סימנים כריתות ו' א'.
ט. מנהגים המבוארים בשו"ע ומ"ב ס' תקפא ותקפג, היגוי של זכרנו לחיים לא לישון ברה"ש וכו'.
ג. עוד צ"ב
א. שם רה"ש בחז"ל, ובתורה בחודש השביעי ויום תרועה [או זכרון תרועה].
ב. למה לא כתוב המלכה בתורה ורק יום תרועה וזכרון תרועה.
ג. צ"ב למה תרועה ולא תקיעה, שם של יום תרועה, לשמוע תרועת השופר, שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים.
ד. חתימה המעכבת מלך ע"כ הארץ מקדש ישראל ויה"כ. וכן לעיכובא המלך הקדוש והמלך המשפט בכל עשי"ת כולל יוה"כ.
ה. ביאור חיוב המלך המשפט לעיכובא.
ו. וצ"ב דמוכח מזה שגדר מלכות קיים בעשי"ת ויוה"כ.
ז. צ"ב כוונת הפסוקים דמז"ש בתפילה.
ח. צ"ב שילוב הנהגות דלהלן: מסתפרים ושמחים דבטוחים שנצא זכאים, ובס' תקפא מכבסין ומסתפרין בערב ר"ה, אבל לא אומרים הלל שספרי חיים ומתים פתוחים לפניו, ובס' תקפב, אינו אומר: מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון; וכן אינו אומר: והשיאנו. ס' תקצז אוכלים ושותים ושמחים, ואין מתענין בר"ה ולא בשבת שובה; אמנם לא יאכלו כל שבעם, למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה' על פניהם.
ב. שאלות על סדר הגמרא
א. טז' א' צ"ב דפתח בברכות וסיים במצות תקיעת שופר, ודלא כמ"ש בתוס' שופרות כדי שתעלה תפילתכם לפני בתרועה.
ב. לד' ב' צ"ב מה רבה חידש על רבי עקיבא.
ג. צ"ב לד' ב' דבאה להסביר למה תקיעות וברכות מעכבות זא"ז ובדברי רבה אין טעם מספיק גם לתקיעות וגם לברכות.
ד. שינוי אמרו לפני בר"ה, אבל לא כתוב רה"ש זמן וכו'.
ה. לרבי יוסי ורבי נתן אין אדם נידון ברה"ש ואפ' הכי אית ליה לר' יוסי דין דפסוקי מז"ש לב' א' ולב ב'.
ו. יל"ע בשינוי הלשון דאדם נידון ברה"ש דהברייתא לכל באי עולם וכו'. דצ"ב לשון כל באי עולם, במקום אדם, ועוברים לפניו, במקום נידונים, וצ"ב חידוש גדר כבני מרון כלומר אחד אחד, ועוד צ"ע הראיה מהפסוק דהיוצר דן יחד לבם, דכולם נסקרים בסקירה אחת, דהוא היפך הכבני מרון.
ז. לד' ב' הסדר הפוך ממימרא דר"ע טז' א'.
ח. לב' א' למה דווקא מלאכי השרת וכו'.","182","","5390","True","True","False","","241","82.242.204.206","0","13346","כללי|",""),new Message("13375","13354","כתבת יפה את האסכולה הליטאית","30/08/11 07:29","ל אב","תשע"א","07:29","מתפעל","יישר כח. חן הוצק בשפתותיך.
האסכולה הליטאית מדברת על הפחד הסכנה גזר דין מוות וכולי.
האסכולה החסידית מדברת מהכיוון החיובי של המלך בשדה.
התקרבות של אני לדודי ודודי לי לא מתוך פחד אלא מתוך הערצה והכנעה ואהבה.
זמן מסוגל להתקרבות, זמן שהקב"ה פונה אף אל הפחותים ומעלה אותם.
לכל יהודי יש את שורש נשמתו והדרך אליה הוא מתחבר ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.
זה עתה למדנו בגמרא: נהרא נהרא ופשטיה.","148","","5392","True","True","False","","297","94.188.248.70","0","13346","כללי|",""),new Message("13399","13354","שיר לאלול","30/08/11 15:56","ל אב","תשע"א","15:56","דוד כוכב","הלחן כאן.
שְׁמוֹר נָא
שְׁמוֹר נָא טַהֲרַת נִשְׁמָתִי הַקְּדוֹשָׁה
חַזֵּק אֶת קְדֻשַּׁת נַפְשִׁי הַטְּהוֹרָה
רוּחַ צָלוּל
נִחוֹח אֱלוּל
מַעַשׂ נָכוֹן מִצְוָה וְתוֹרָה
אָנָּא ה' טַהֵר אֶת לִבִּי
רוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי
לֵב טָהוֹר
שֵׂכֶל נָאוֹר
כְּטוּב חַסְדְּךָ עֲשֵׂה עִמִּי
קָם בְּשָׁלֹשׁ נִדְהָם וּבוֹכֶה
שׁוּב אֶת צִיּוֹן אֶת פִּצְעִי רַפֵּא
כֻּלִּי גַּעְגּוּעַי
אוֹתְךָ אֱלֹקַי
וְשָׁם נַעֲלֶה נִשְׁתַּחֲוֶה","125","","5392","True","True","False","","201","31.44.130.27","0","13346","כללי|",""),new Message("13363","13358","יפה מאוד","29/08/11 23:12","כט אב","תשע"א","23:12","דוד כוכב","","125","","5393","False","True","False","","127","95.86.88.204","0","13346","כללי|",""),new Message("13377","13375","תפילתי לא נתקבלה...","30/08/11 09:20","ל אב","תשע"א","09:20","המכריע","קויתי שלא יבוא מישהו ויקרר, אך כנראה איני ראוי, מי שאין בו יראת שמים אין דבריו נשמעים.
חבל שאתה היית המגולגל.
לגוף הענין. בכל החוגים מדברים הרבה גם על הפנים האלו, תוכל לראות בכל ספר "ליטאי" שתבחר.
לעומת זה גם חסידים אומרים ונתנה תוקף, ומאמינים בכל מילה, וגם בגמרא שלהם כתוב שג' ספרים נפתחים וכו'.
השאלה על מה לדבר יותר.
לפנים בישראל כשהיו העם חדורים ביראה עילאה תמיד, היו שמצאו להרחיב יותר בצדדים השמחים של הענין.
ברור שזה הרבה יותר נחמד ויותר קל.
האידנא שהיראה בשפל המדרגה, מי יתן והיה לבבם זה מעט ליראה.
וצריך בדיקה היטב בעצמו האם כוונתו לשמים במה שהוא בוחר להתמקד.","199","","5392","True","True","False","","228","95.86.85.225","0","13346","כללי|",""),new Message("13380","13377","כבר בגמרא כתוב 
","30/08/11 10:33","ל אב","תשע"א","10:33","דוד שפירא",""מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם"","180","","5392","True","True","False","","231","95.86.96.210","0","13346","כללי|",""),new Message("13383","13377","חס וחלילה","30/08/11 11:00","ל אב","תשע"א","11:00","מתפעל","אין כאן קירור.
יש מי שסגנון כזה מדבר אליו ויש מי שלא.","148","","5392","True","True","False","","204","94.188.248.70","0","13346","כללי|",""),new Message("13389","13383","אדרבא","30/08/11 12:07","ל אב","תשע"א","12:07","המכריע","יבוא כבודו ויוסיף חימום לאהבה. כולנו נשמח.
עבוד מיראה ועבוד מאהבה, שאין אוהב שונא ואין הירא בועט.
דומני שמעולם לא עלה על דעת מי שיהיה שאין היראה חלק חשוב ונחוץ בעבודת ה'.
ממש מיותר לציין את אלפי הציטוטים בנושא.
ספרי חסידות וסיפורי חסידים אינן עוסקים ביראה? אתמהה.
ייתכן שיש הבדלים במה להתמקד יותר. האם לעסוק ברבים כל הזמן רק במסכת גיהנום או להבליט הרבה את אהבת ה' אלינו ולהיפך, אבל דחיית העיסוק ביראה רח"ל מאן דכר שמיה.
בודאי שדיבורים על אהבה אינם קירור. הם תוספת חום מכיוון נוסף וחשוב.
אני רק חושב שלקחת דיבור של יראה שנאמר בעיתו ולתת לו תגית כמייצג מגזר מסוים בישראל שלמגזרים אחרים לא אמור להיות בו חלק, זה סוג של קירור. אבל אולי אני טועה, והרב מתפעל שליט"א מוסמך לחשוב ולהורות אחרת. מוכן אני לבטל דעתי בפורום זה מפני דעתו הרחבה. (בבית מדרשי אמשיך לנהוג כפי שאני חושב, וכפי שהבנתי מדברי רבותיי מכל החוגים).","199","","5392","True","True","False","","236","95.86.85.225","0","13346","כללי|",""),new Message("13397","13389","אנסה במקצת לבאר","30/08/11 15:32","ל אב","תשע"א","15:32","מתפעל","בודאי שהיראה עמוד בסיסי וחשוב מאין כמוהו עד שאמרו חז"ל כי מי שחכמתו קודמת ליראתו אין חכמתו מתקיימת.
רק דידוע ענין יראת העונש שהיא הרמה הנמוכה יותר ויראת הרוממות שהיא הדרגה שראוי לשאוף אליה. וביראת העונש עצמה, יש הדגשים שהיו כל השנים מצויים בקרב המגידים, לצייר את הגיהנום החם והלוהט וכיצד הוא שורף והאנשים שחורים ומפוייחים וכולי. הבעש"ט ראה שהטפות אלו ע"י המגידים הנמיכו את רוחו של היהודי והכניסו אותו ליאוש. מי יאמר ניקיתי ומה נעשה עם כל העבירות שלנו כשמידת הדין מתוחה?
לכן סבר שדוקא יש לרומם את הרוח ע"י השגבת יחודו של היהודי באנחה אחת בודדת שבאה מעומק הלב הטהור, מה שנקרא: אן אמתע קרעכץ, יכולה היא להוות מחילת עוונות והתקרבות אליו יתברך. ומה נאמר ומה נדבר על עשיית מצוה בשמחה שמצוה גוררת מצוה והזכויות מתרבות, ועל כולנה, אהבת ישראל, "פאר יידנס וועגין", לעשות חסד עם הזולת, להלבין שיניים, ללמד זכות, לבדח איש נדכא, אין לשער ואין לתאר כמה זכויות דברים כאלו מוסיפים לפני יום הדין.
והמחלוקת מה בא קודם, הסור מרע או העשה טוב הינה עתיקת יומין, וגם בזה שיטת החסידות בכללותה אומרת: עסוק בטוב עוד ועוד וממילא הרע ילך לו שהרי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
בודאי שאני מודע לכך שיש אנשים בעלי אופי אחר משלי, ואצלם לימוד המוסר וההזכרות שוב ושוב של הגיהנום והאש והיסורים וכולי, אכן מביאים אותם ליראת שמים גדולה ולהתחזקות בלימוד ובמצוות ואין אני חלילה וחס פוסל דרך זו, ומי אני שבכלל יחווה דעה.
למר כדאית ליה וכל אחד ימצא דרכו להתחזק.
שנזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה מתוך דיבוק חברים ואהבת תורה.
אכן עם כך שאנו מגיעים לסוף השנה, זו הזדמנות פז להודות לך ולשאר תלמידי החכמים שנמצאים בכאן, עונים בנפש חפצה ומשתפים את הציבור בידיעותיהם ובחריפותם ובתשובותיהם המלומדות, כה יוסיף השי"ת לכם אורך ימים ושנות חיים ללמוד וללמד לשמור ולעשות את כל דברי התורה הזאת. אכי"ר.","148","","5392","True","True","False","","341","94.188.248.70","0","13346","כללי|",""),new Message("13407","13397","אף אני אבאר","31/08/11 00:31","א אלול","תשע"א","00:31","המכריע","וכי מישהו דיבר על "לימוד המוסר וההזכרות שוב ושוב של הגיהנום והאש והיסורים וכולי"?
או "לצייר את הגיהנום החם והלוהט כיצד הוא שורף והאנשים שחורים ומפוייחים וכולי"? הנידון הוא האם מגדולי החסידות יש הסבורים שאסור או לא כדאי לאיש חסיד להרהר מדי פעם מעט גם ביראת העונש ונספחיה. אם כן, זה חדש לי לגמרי.
ואין זה סתירה חלילה לעשיית מצוה בשמחה לאהבת ישראל על כל ענפיה שפורטו לעיל באופן נכון ביותר, ואני לא בטוח שזה קשור לנידון ממה להתחיל מעשה טוב וכו'.
לאור מה שאני תמיד היה פשוט לי שהיראה במדה מסויימת היא חמצן לכל יהודי באשר הוא, והדגשתי שזה בבחינת דבר בעיתו, אני גם לא מדבר כל היום ולא חושב על הגיהנום. ודומני שכל פרט ממה שכתבתי הוא מוסכם לכל הדיעות (ובאמת אשמח ללמוד אם טעיתי. זה אני אומר בכינות לא בציניות). וזה חלק חשוב מעבודת הימים האלו כמובן לצד הרוממות שבהמלכת הבורא ועוד מעבודות היום. אם ברגע שנשמעת אמירה אחת של התבוננות בעובדה היבישה שביום הדין הקב"ה חותך קיצבה ושכדאי להתכונן לזה - מיד נאמר על זה שזה שייך לאסכולה הליטאית אבל בקרב חסידים ואנשי מעשה בל ייראה ובל יימצא, זו נשמעת לי השקפה פסולה (מנקודת החסידות גם כן).
כמה שקרעכץ אמיתי כוחו גדול, הוא לא יכול למלא לגמרי את כל הצורך ביראה, לענ"ד. כל השער הראשון של רבינו יונה טעון גניזה לפי זה. וכן עוד כמה מאות או אלפי דפים מספרי היסוד שלנו.
אלא שכאמור אני באמת נתגדלתי בין כתלי ישיבות ליטא (למרות שברוך ה' טעמתי לא מעט דבש גם מגויית הבעש"ט ותלמידיו), אמנם לא שמעתי שם אפילו פעם אחת תיאור של הגיהנום וכולי, אבל אולי לא הבנתי את חומר האיסור להרהר מעט בעובדות החיים של אמונה בהשגחה ושכר ועונש, וייתכן שהכשלתי חלילה את ההולכים בתורת אור שבעת הימים הבעש"ט. אבל אם לא טעיתי, אזי היה כאן מקום להבהרה.","199","","5391","True","True","False","","262","95.86.87.192","0","13346","כללי|",""),new Message("13535","13399","על מחזורו של בעל הקהילות יעקב זצ"ל","03/09/11 23:57","ד אלול","תשע"א","23:57","נחמן","אלקינו ואלקי אבותינו,
אויתיך
קויתיך
מארץ מרחקים.
זכרתיך
שחרתיך
בקשתיך
ברחובות ובשווקים.
אהבתיך
איויתיך
כאיל על אפיקים.
הנני אני
עיני ורצוני
לך שוכן שחקים.
יצרתני
וחצבתני
והוייתי אתה תקים.
ותעודתי
ועתידתי
תוציאני ממחשכים.
ותחבקני
ובך תדבקני
לחיי עולם מתוקים.
ובכן אפוא
מה לי פה
בעולם רב - המעיקים.
ודבר מה לי
פה בעמלי
להנאת גופי ועסקים.
אחיל נוראות
ואוריד דמעות
כנחל דמעות העשוקים.
עת אסקור
ואזכור
מריי כאחד הריקים.
נא חוס נא
ולא אמות נא
טרם תקנתי הנזקים.
לשוב עזרני
וחיל אזרני
לילך דרך צדיקים.
שחרית ואחרית
וכל ימי לי חקוקים.
אהבתך
וקרבתך
- מאוויי החזקים.","182","","5388","True","True","False","","305","82.242.204.206","0","13346","כללי|",""),new Message("13420","13407","אתה צודק מאד","31/08/11 09:58","א אלול","תשע"א","09:58","מתפעל","באמת ניתן להתבונן בענין אהבה ויראה. האם ניתן לאהוב כשיש יראה? זה לא קצת סותר?
חשבתי אולי שיש הבדל בין יראה מאבא ליראה ממלך. אמנם גם אבא מעניש אבל אצל האבא יודע הבן שהוא אוהב אותו מאד ויתן רק עונש שיכול הבן לעמוד בו. הבן יודע שהעונש בא אך ורק מאהבה ואת אשר יאהב יוכיח. המלך יכול לתת עונש חמור מאד בלי להתחשב יותר מידי בנתין והעונש הוא יותר בכיוון של הרתעה ולמען יראה העם ויירא.
והנה הקב"ה הוא גם מלך וגם אבא. אבינו מלכנו, וההבדל בין מלך בשר ודם לקב"ה הוא בעומק האהבה שיש לקב"ה לבניו הגם שהם לא רק בנים, אלא הם גם עבדים שלו. אצל מלך ב"ו, הגם שיתכן ויש לו אהבה מסויימת לנתיניו, אין להשוות זאת כלל לאהבת אב לבן.
וממילא, היראה שלנו כלפי הקב"ה דומה ליראת הבן מאביו ויראה כזו איננה סתירה לאהבה אלא מחזקת אותה. היראה שלנו מעורבת בהערצה ענקית לבורא העולם הכל יכול.
מה כל זה קשור לדיון שלנו? לא יודע. אלו הרהורים שעלו לי בעקבות האשכול הזה.
א גוטן חודש.
מזל שאתה לא בתענית מקלדת.","148","","5391","True","True","False","","282","94.188.248.70","0","13346","כללי|",""),new Message("13431","13420","כיוונת לפסוק","31/08/11 12:53","א אלול","תשע"א","12:53","המכריע","וידעת היום כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך.
הקב"ה מעניש לא כמו מלכות שעיקר כוונתה לתועלת הציבור אף על חשבון הנענש, אלא כאב שעיקר כוונתו לטובת חינוך בנו.
אנו אוהבים אותו בין השאר דוקא על כך שהוא מיישיר את דרכינו.
ומשלו לאדם שאבד ביער מאביו, ונכנס לסכנות גדולות ומפחידות, ופתאום הוא מקבל גערה ומכה מאביו שמצאו, כמה הוא שמח בזה, הוא לא לבד!
היה לי תלמיד שהייתי מעיר לו הרבה לצורך. פעם הוא יצא באמצע השיעור לחצי שעה וחזר עם עינים אדומות ונפוחות. הפסקתי להעיר לו. אחרי כמה ימים הוא פנה אלי ושאלני מדוע איני מעיר לו כבר. אמרתי לו שאע"פ שלדעתי הוא צריך הכוונה אבל כיון שראיתי כמה הוא רגיש, אני חושש שיוצא שכרו בהפסדו. הוא פרץ בבכי מר ואמר לי נכון שהלכתי לאיזה בית כנסת ובכיתי הרבה, אבל וכי בגלל שאני רגיש אני אמור להפסיד את החינוך, אני מתחנן לרב שימשיך להעיר לי את כל מה שצריך, ואם יהיה לי קשה אני אבכה קצת ואתאושש ובלבד שלא אפסיד את החינוך! (באמת היום הוא בן עליה שמעטים דוגמתו).
גילו ברעדה. כדאי לראות את דברי תלמידי ר' יונה בברכות ריש פרק אין עומדין על זה. איך זה הולך יחד.
תורה נלמדת באימה וביראה.
ועוד הרבה מקורות שאין כל סתירה.
קצת לסבר את האוזן, הרגש שיש לחסידים כלפי רבם גם אם הוא מטיל מרה ומורא.
יש אומרים שהשמחה בעיקר לפני ואחרי המצוה, ובשעת עשייתה הוא כעומד לפני המלך ביראה, ורמזו על כך שמחים בצאתם וששים בבואם, עושים באימה רצון קונם.
אכן אלול, הוא ומל ה' אלוקיך את לבבך לאהבה וליראה גם יחד.
מי יתן והיה לבבינו זה ליראה אותו כל הימים.","199","","5391","True","True","False","","259","212.76.96.60","0","13346","כללי|",""),new Message("13462","13420","יראה ואהבה, לא סותר אלא משלים","01/09/11 01:07","ב אלול","תשע"א","01:07","דוד כוכב","כמפורש בירושלמי מסכת ברכות פרק ט הלכה ה:
עשה מאהבה ועשה מיראה.
עשה מאהבה - שאם באת לשנוא דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא.
עשה מיראה - שאם באת לבעוט דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט.
אלו שתי מידות שונות. שתיהן נחוצות, ומשלימות זו את זו.","125","","5390","True","True","False","","329","95.86.114.247","0","13346","כללי|",""),new Message("13528","13420","מלך טוב אוהב את עם שלו ","02/09/11 16:14","ג אלול","תשע"א","16:14","דוד שפירא","ממש ממש כמו אבא","180","","5389","True","True","False","","226","95.86.104.104","0","13346","כללי|",""),new Message("13463","13461","מצפים בקוצר רוח","01/09/11 01:13","ב אלול","תשע"א","01:13","המכריע","להמשך המאמר המושקע ובו יהא מהלך המיישב את הכל.
רק הערה קטנה על תחילת הדברים, דוקא בחתימה אחרי מלך יש "ויום הזיכרון". דומני שמבואר שדוקא ויום הזיכרון יותר לעיכובא ממלך על כל הארץ, אבל אני לא בטוח. אמנם כנראה כוונתך בעיקר לזה שגם מלך הוא לעיכובא ולא לשאול שלא הזכירו כלל זיכרון.
מנין לכב' שלמ"ד נידון בכל יום או בכל רגע זו סתירה לנידון בר"ה. והרי אפשר לקיים שניהם בכמה אופנים על דרך שהאריכו הרמב"ן והראשונים ליישב עם יום הדין הגדול דלאחר מיתה ודלעתיד לבוא.
שאר השאלות באמת נכונות ונידונות בהרחבה בכל הספרים. כמד' שר' נחמן לא התכוון שאלו שאלות מחודשות. אלא שלא נתקלתי במהלך המיישב את כולן כאחד, ואני יושב ומצפה.","199","","5390","True","True","False","","196","212.76.96.60","0","13346","כללי|",""),new Message("13465","13461","ויתנו לך כתר מלוכה","01/09/11 01:23","ב אלול","תשע"א","01:23","דוד כוכב","אכן לדברי הגר"א הטעם העיקרי בתקיעות הוא המלכת ה'.
ועל הדעה שמותר לצום הקשה מהפסוק בנחמיה ה, י: אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ.
ומה שאמרו: "אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו - וישראל אומרים שירה?" (מסכתות ראש השנה דף לב ע"ב וערכין דף י ע"ב).
יש לפרש כך:
לא שמתבטלת השירה משום חיל ורעדה, אלא שמלכתחילה אין זה אירוע של גאולה ושמחה לומר עליו שירה.
אין לומר שלרבי יוסי ורבי נתן אין אדם נידון ברה"ש, שאם כן נמצאת הלכה סותרת עצמה. במסכתות ראש השנה דף טז ע"א ונדרים דף מט ע"ב: "כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי? כמאן - כרבי יוסי", ואילו במסכת ראש השנה דף כז ע"א: "כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, כמאן - כרבי אליעזר".
אלא על כרחך שאלו ואלו דא"ח ויש בחינה מסוימת של משפט ככל השיטות.","125","","5390","True","True","False","","226","95.86.114.247","0","13346","כללי|",""),new Message("13464","13462","כמובא לעיל בד"ה אדרבא","01/09/11 01:14","ב אלול","תשע"א","01:14","המכריע","","199","","5390","False","True","False","","169","212.76.96.60","0","13346","כללי|",""),new Message("13503","13463","שאלות המכריע והרד"כ","01/09/11 15:09","ב אלול","תשע"א","15:09","נחמן","לפי פשוטו מבואר בגמ' טז' א' מתני' דלא כרבי יוסי, ודלא כרבי נתן, ומבואר דהוא מח' תנאים. מדלא תירצה הגמ' כמ"ש מעכ"ת.
לגבי הסתירה כמאן מצלינן וכו', אין זה סתירה, דהרי גם לרבי יוסי יש יו"ט של רה"ש, ומז"ש, ואם כן אפשר דלגבי קצירי ומריעי נהגינן כרבי יוסי, ולגבי נוסח תפילת מוסף כדעת תנא דבי רבי ישמעאל.","182","","5390","True","True","False","","191","82.242.204.206","0","13346","כללי|",""),new Message("13466","13464","נכון","01/09/11 01:25","ב אלול","תשע"א","01:25","דוד כוכב","ויודגש שזהו ירושלמי, ולית מאן דפליג עלה.","125","","5390","True","True","False","","105","95.86.114.247","0","13346","כללי|",""),new Message("13506","13503","ברור שזה מחלוקת","01/09/11 21:07","ב אלול","תשע"א","21:07","המכריע","כי ת"ק לא ס"ל דר' יוסי ולכן לדידיה לא אתי שפיר הא דמצלינן אקצירי ואמריעי, אבל מנין דר' יוסי לא ס"ל דת"ק.
וכוונת הגמ' להק' דאי מתני' כר' נתן או ר' יוסי הוה לה להזכיר גם את דיני היום והשעה, אלא משמע ממתני' דאדם נידון רק בר"ה וע"כ הוא דלא כוותייהו.
אבל אולי צריך לעיין שם יותר טוב וכב' צודק.","199","","5390","True","True","False","","189","212.76.96.60","0","13346","כללי|",""),new Message("13550","13506","מנין שת"ק לא סובר כרבי יוסי?","04/09/11 03:30","ה אלול","תשע"א","03:30","דוד כוכב","הלא רבי יוסי ורבי נתן קרא קאמרי (איוב ז, יח) וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ.
ולמה לא הקשו בגמרא מאי דרשי ביה רבנן?
אמנם הקשו במסכת ראש השנה דף טז ע"א מני מתניתין דבארבעה פרקים העולם נידון - לא רבי יוסי.
אך י"ל שהכוונה היא שהמשנה אינה מחשיבה כאן לעניננו את אותו דינא זוטא דרבי יוסי.
ועוד, שאם לא כן, למה נהגינן ומצלינן כיחידאה?","125","","5387","True","True","False","","161","212.76.111.6","0","13346","כללי|",""),new Message("13545","13528","מחלוקת הליטווקס והחסידים בענין אלול","04/09/11 02:39","ה אלול","תשע"א","02:39","דוד כוכב","בשבת ראיתי את כותרת עלון שיחת השבוע "כשהמלך מחייך אלינו". והנושא, חודש אחד בשנה המלך בשדה.
הבנתי מהי המחלוקת. האם באלול המלך מקפיד, או שפניו שוחקות.
עם מי האמת?
והנראה, שאמת שימי אלול הם המקדימים את ימי הדין. וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן. וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן. וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין. לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין. כִּי לֹא יִזְכּוּ בְעֵינֶיךָ בַּדִּין. וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן.
ואמר רבי אלעזר (במסכת סנהדרין דף יד ע"א ודף צב ע"א) "לעולם הוה קבל וקיים".
בשעה שהדין נטוי ראוי להסתר על מנת להנצל.
(ישעיהו כו, כ) לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם.
ואמרו על פסוק זה בזוהר פרשת וישב דף קפב ע"ב:
"ביומא דדינא שריא בעלמא וכד אתי ההוא זמנא מבעי ליה לבר נש לאזדהרא ולאסתמרא דלא יפגע ביה ההוא דינא".
ימי גאולת ניסן הם מצד החסד, בהם האור הולך ורבה. אך ימי תשרי הם מצד הדין, לכן תשרי בלשון תשרק, מהסוף לתחילה.
ומי לא יירא כאשר המלך השדה לבקר בבקורתו את מלכותו.
אלא ששמע נער קט שהמלך בשדה, נתמלא שמחה, ובטרם הספיקו הוריו לעצור בעדו הוא אץ רץ בתמימותו אל המלך לבקש המנו מבוקשו.
מיד נכמרו רחמי המלך על תמות הנער, הדין הפך לרחמים, ומילא לו כל מבוקשו.
וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ (תהלים לב, י).","125","","5387","True","True","False","","164","212.76.111.6","0","13346","כללי|",""),new Message("13557","13528","תביא ראיה!","04/09/11 09:26","ה אלול","תשע"א","09:26","מתפעל","","148","","5387","False","True","False","","204","94.188.248.70","0","13346","כללי|",""),new Message("13544","13535","מאן יהיב לן מעפריה","04/09/11 02:11","ה אלול","תשע"א","02:11","דוד כוכב","","125","jpg","5387","False","True","False","","176","212.76.111.6","0","13346","כללי|","0-jpg"),new Message("13563","13545","לא יכול להיות מח' בפירוש יום רה"ש.","04/09/11 23:28","ה אלול","תשע"א","23:28","נחמן","","182","","5387","False","True","False","","120","82.242.204.206","0","13346","כללי|","")];var iTotalPages=867;var SeverTime;fInitTree();getPersist(84272);