סקר
האם אתה משתמש ב"מרגליות הים"?
באופן תדיר
פה ושם
אף פעם לא
לא מכיר


 
Skip Navigation Links > > > לומדים 2,711 "דפים יומיים", ומתחילים מהתחלה
מפעל הדף היומי

לומדים 2,711 "דפים יומיים", ומתחילים מהתחלה

לומדים 2,711 "דפים יומיים", ומתחילים מהתחלה / יאיר שלג

 

הערב ייפתחו באיצטדיון ביד אליהו בתל אביב וב"מדיסון סקוור גארדן" בניו יורק האירועים לציון סיום עוד מחזור לימוד של התלמוד. במפעל, שהחל ב-1923 בלובלין, משתתפות כיום אלפי קבוצות לומדים ברחבי העולם

כבר עשר שנים משתתף הרב פנחס (פול) לדרמן בירושלים בשיעור "הדף היומי" - שיעור שבו נלמד דף מדפי התלמוד הבבלי (דף אחד ביום, בכל יום, ובסך הכל 2,711 דפים). אורכו של השיעור כשעה, ומשתתפים בו כעשרים איש. במקרה שלו, מכיוון שמדובר בפנסיונרים, השיעור מתקיים בשעת בוקר מאוחרת יחסית. את הדפים שהוא מחמיץ הוא מקפיד להשלים בעצמו, כדי לא לפגר אחר חבריו. זו מחויבות לא פשוטה, שכן כל דף תלמוד מכיל סוגיות לא קלות ורוב הטקסט בארמית (לדרמן מספר שמגיד השיעור שלו, יהודי בן 91, "אמר לי שהוא מכין כל יום את השיעור במשך חמש-שש שעות").

לדרמן מסביר שהוא מקפיד לעמוד במחויבות, כי "מי שגדל כמוני בחינוך ישיבתי מאוד מודע לחשיבות מצוות תלמוד תורה. לפי התפישה התורנית שירשתי, בעצם חייבים ללמוד בכל שעות היממה, אבל מכיוון שזה מאוד קשה, אז לפחות שתהיה קביעות מסוימת מדי יום. מעבר לכך, העובדה שאני שותף למאות אלפים ברחבי העולם שלומדים את אותו דף באותו יום יוצרת תחושה של חברותא כמעט מיסטית בכל העולם".

היום יתקיים באלפי קבוצות ברחבי העולם, הדומות לזו של לדרמן, לימוד הדף האחרון של התלמוד (בפעם ה-11 מאז החל המפעל הזה; לפי מספר דפי התלמוד כל מחזור נמשך כשבע שנים וחצי), והערב ומחר ייערכו בעולם הטקסים המרכזיים לציון האירוע הזה. שלושת הטקסים הבולטים מביניהם יתקיימו בהיכל הספורט ביד אליהו, ב"מדיסון סקוור גארדן" בניו יורק, ובעיר לובלין שבפולין (לראשונה מאז השואה), המקום שבו נולד מפעל "הדף היומי". בניגוד לשני הטקסים הראשונים, המתקיימים הערב (כל הכרטיסים נמכרו), האירוע בפולין יתקיים מחר, כדי לאפשר לרכבת אווירית של מאות אנשים מישראל להספיק להשתתף בשני האירועים גם יחד.

נושא משותף לשיחה

את היוזמה למפעל "הדף היומי" העלה הרב מאיר שפירא מלובלין, ב"כנסייה הגדולה" של "אגודת ישראל" ב-1923, והיוזמה התקבלה בהתלהבות רבה כל כך עד שבראש השנה של אותה שנה כבר החל הלימוד. שפירא הוא דמות מרתקת בפני עצמה: יהודי חרדי, חסיד צ'ורטקוב, שהיה חבר הפרלמנט הפולני והקים מחדש בעירו את "ישיבת חכמי לובלין" (פעלה במאות ה-16 וה-17, אבל נזנחה וחרבה אחר-כך), כישיבה שנועדה להכניס את המודל הליטאי הלמדני גם לתוך עולמה של יהדות פולין, היותר חסידית.

בישיבה היה גם חידוש נוסף: הרב שפירא כעס על התבזותם של בני ישיבות שנאלצים ללמוד במקומות לא מכובדים ולקושש לעצמם ארוחות בבתי גבירים. את הישיבה שלו הקים, לפיכך, כמוסד מפואר, שלראשונה גם הפעיל מטבח וסיפק לתלמידיו ארוחות. זה עורר את קנאתם של רבני ליטא, שהתנגדו לישיבה מחשש שיעברו אליה תלמידים רבים ממקומותיהם, אבל שפירא זכה לגיבוי של רבני פולין ואדמו"ריה. עם זאת, עלות המפעל שלו היתה גבוהה, ולפי המסופר ברחוב החרדי שפירא נקלע לחובות כבדים, שרובם שולמו לבסוף רק מכספי פוליסת ביטוח החיים שלו (הוא נפטר בן 47 בלבד, עשר שנים לאחר שהקים את הישיבה ב-1924). כיום, אגב, שוכן במבנה הישיבה בית ספר לרפואה פולני.

פרופ' מנחם פרידמן, חוקר החברה החרדית מאוניברסיטת בר-אילן, מסביר את הרקע ליוזמת "הדף היומי": "זה חלק מכל התפישה שהביאה להקמת 'אגודת ישראל', וכן להקמת רשת מוסדות 'בית יעקב' לאחר דורות שבהם הוזנח חינוך הבנות. מדובר בתקופה שבה מרכזי היהדות החרדית היו בסכנת התפוררות. היה מעבר מהעיירות לערים הגדולות, וממזרח אירופה לאמריקה, ונוצר חשש שבמעברים הדרמטיים האלה בסיס הזהות יתערער. כתוצאה מכך עלתה היוזמה ליצור לכל היהדות החרדית בסיס למדני משותף, שיוצר קשר מיידי בין כל לומדי התורה בעולם. כולם לומדים כל יום את אותו דף, וכשהם נפגשים כבר יש להם נושא משותף לשיחה".

פרידמן מספר שאחד מידידיו, נוירולוג יהודי אמריקאי, סיפר לו על תועלת נוספת הגלומה במפעל: "מתברר שבציבור החרדי יש הרבה פחות 'מחלות זיקנה', כמו דימנסיה ואלצהיימר, מאשר בציבור הכללי. אותו מומחה מעריך שהסיבה לכך היא שלזקנים יש מפגש חברתי יומי כמו 'הדף היומי', שבו מתקיימת גם פעילות אינטלקטואלית".

מפעל "הדף היומי" אכן התאים מאוד לעידן הגלובלי החדש, וגם לצורך לאזן בין ערך לימוד התורה לצורכי הפרנסה. לא במקרה הוא תפס תאוצה במיוחד בעולם האורתודוקסיה המודרנית בארה"ב, שבו (לפחות מאז שנות השישים) יש ביקוש רב לחינוך הישיבתי, ומצד שני, אין מי שיממן מאות אלפי אברכים לאורך שנים והם עובדים לפרנסתם. לדרמן, בעצמו עולה מארה"ב, מספר על קבוצה המוכרת לו של חרדים אנשי וול סטריט, המקיימים את שיעור הדף היומי שלהם מדי בוקר, ברכבת מלונג איילנד למנהטן.

הרב מרדכי קורנפלד, ראש כולל "עיון הדף" בירושלים המספק שיעורים מפורשים קבועים ללומדי הדף היומי, מספר שבארה"ב נמנו בשנים האחרונות כ-800 קבוצות של לומדי הדף היומי. גם בישראל עלה מאוד מספרן בשנים האחרונות (כולל בקרב אנשי הציונות הדתית), ולדברי קורנפלד, לפי מחקר שאנשיו ערכו באחרונה יש בישראל כיום כ-650 קבוצות כאלה ובאירופה עוד כ-250. לפי סקרים אחרים, מספר שיעורי הדף היומי בישראל אף גבוה יותר, ומתקרב לאלף.

הרב אליישיב ייעדר

הטכנולוגיה המודרנית גם מספקת הרבה מאוד כלי עזר ללומדי "הדף". כך למשל, באינטרנט אפשר למצוא שיעורים מפורשים ללימוד היומי, ואפילו בטלפון אפשר לשמוע מדי יום את השיעור היומי המפורש. אחד הארגונים המספקים שירות כזה בישראל, "קול הדף", סיכם לפני ימים אחדים בעיתון "יתד נאמן" את נתוניו לשנה האחרונה בלבד: קרוב ל-1.3 מיליון שיחות במשך השנה, ממוצע של כ-5,000 שיחות ביום. חלוקת השפות שאותן מבקשים שומעי השיעורים מעניינת גם היא: כ-60% מעדיפים את השיעור בעברית, 32% ביידיש, 6% באנגלית וכחצי אחוז ברוסית. שעות ההתקשרות הפופולריות ביותר לקו הן 11 ו-12 בלילה.

עולם התקשורת המודרנית משפיע גם על אופיים של הטקסים החגיגיים שייערכו השבוע. כך למשל, בטקס שייערך מחר בבנייני האומה בירושלים, ומיועד כולו לציבור הלומדים האנגלוסקסי (כל הנאומים יתקיימו באנגלית), לא רק שנמכרו כבר כל אלפי הכרטיסים (50 שקל לכרטיס), אלא שצפויה גם צפייה של אלפי משתתפים נוספים במסכים במעגל סגור. בניו יורק יתקיים הערב לא רק טקס סיום ב"מדיסון סקוור גארדן" אלא גם טקסים מקבילים באיצטדיונים גדולים אחרים, כאשר בכל אחד מהם יוצגו על גבי מסכים גדולים גם הנאומים המרכזיים של יתר האירועים.

כל הצלחה מביאה אתה גם חששות. אחד הדברים שמהם מפחדים ראשי הציבור החרדי הוא התחושה שניתן להיות תלמיד חכם גם בלימוד של שעה ביום, ומכאן שאין צורך בלימוד ישיבתי. ולכן, בימים האחרונים, במקביל להכנות לאירועים החגיגיים השבוע, מדגישים בעלי הטורים של העיתונות החרדית בכל זאת את שימור ההייררכיה בין מי שלומדים דף יומי למי שמקדישים את כל זמנם ללימוד.

הבולט שבהם הוא נתי (נתן זאב) גרוסמן מ"יתד נאמן", המוחזק זה כבר כ"שומר החותם" של ההשקפה החרדית ה"אותנטית" מבית מדרשו של הרב אליעזר שך, שהסביר ביום שישי האחרון כי "יש לעמוד על המשמר פן יחדור אלינו טשטוש הדעות הנפוץ בקרב חוגים אחרים (חוגי הציונות הדתית, י"ש), כי לעתים עלולה לתקוף זחיחות דעת את האדם הקובע עתים לתורה, והוא עלול לחשוב לעצמו: 'בעצם, מה ההבדל ביני לבן הישיבה או אברך הכולל? הוא לומד ואני לומד'". כנגד "סכנה" זו קובע גרוסמן, כי מי שאינם רואים בישיבות את העיקר סופם ש"הלכו מדחי אל דחי"...

[מקור: הארץ 1/3/2005]


עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר