סקר
כמה פעמים אתה נכנס לאפליקציית פורטל הדף היומי?
כמעט בכל יום!
2-3 בשבוע
2-3 בחודש
יש לי מכשיר כשר


 
מפעל הדף היומי

דף יומי, לכולם

דף יומי, לכולם / הרב הדר מרגולין

מקור: aish.co.il

עם ישראל חוגג בימים אלה את סיום המחזור ה-12 של לימוד הדף היומי בתלמוד הבבלי. סיום שכזה, למי שאכן למד את כל המחזור מתחילתו ועד סופו (במשך יותר משבע שנים!) מייצג אלפים רבים של שעות לימוד. שעה (פלוס-מינוס) כל יום ויום. בתוך ים הטרדות, גם כשעייפים, אין דבר שיבטל את הלימוד היומי. חשיבותו בסולם הערכים עולה על שאר העיסוקים, כי כל יום צריך שילמדו בו את הדף של אותו יום – חוק ולא יעבור.


אנשים רבים לא לומדים את הדף היומי, כל אחד מטעמו הוא – הרי זה באמת לא מתאים לכל אחד. יש מי שזה יותר מדי עבורו, או שאת זמנו הוא משקיע בלימודים מסוג אחר וכו'. סיבות רבות יש, ורבות מהן נכונות, ללא ספק.

אך מה בכל זאת אפשר ללמוד מה'דף יומי'? לימוד גדול יש כאן, ואנסה להציגו.

כל מי שלומד 'דף יומי' יודע, שיש כאן דבר שמחייב אותו מדי יום ביומו. אין תירוצים, אין התחמקויות, אין דבר אחר שהוא 'חשוב' או 'דחוף' או 'נחוץ'. היום הוא היום, והדף של היום חייב להילמד, וזה סוף פסוק.

סיפור אחד אביא כאן, שמבטא את העניין בצורה ברורה.

היה יהודי אחד שחי בחו"ל והיה מכניס אורחים גדול, והחל ביום מן הימים ללמוד 'דף יומי'. מה קרה שהתחלת ללמוד? שאלוהו חבריו. והוא הסביר.

כולם ידעו שהוא מכניס אורחים גדול, ובין היתר היו מנצלים עובדה זו – מגייסי כספים ואוספי צדקה. כשהיו הללו מגיעים אל עירו של אותו יהודי, היו מוצאים בביתו מקום לינה מובטח, עם ארוחות מסודרות, כדרכם של גומלי חסדים יהודים.

עבודת גיוס הכספים היא עבודה קשה, מתישה מאד. היא מתחילה בבוקר השכם, ונמשכת על פני היום כולו, עד הערב. כרוכות בה נסיעות רבות, ופגישות רבות. ועולה על כולם – המתח הבלתי פוסק: כיצד יקבל התורם הפוטנציאלי את פני? האם אוכל להציג בצורה נאותה את המטרה שלמענה באתי? עזבתי את בני משפחתי והגעתי אל מעבר לים עבור צורך חשוב, האם אצליח להעביר את המסר כראוי? האם יפתח הלה את כיסו עבורי?

שאלות מנקרות אלה אמנם אינן פיזיות, אבל הן מתישות יותר מאשר ריצת מרתון, והמתרימים היו חוזרים בסוף היום באפיסת כוחות.

וכאן, סיפר אותו היהודי, ראיתי את כוחו של ה'דף יומי'. כי אלה שלא היו לומדים אותו, היו מנסים ללמוד מעט בערב, כדי לקיים את מצוות הלימוד שחייב אדם ללמוד לפחות מעט ביום ובלילה. ופעמים רבות – לא היו מצליחים.

קשה ללמוד כשעייפים ומותשים. כבר בגמרא עצמה מציינים ש"שמעתא בעיא צילותא", שהלימוד דורש צלילות דעת, וכשזה חסר – בצדק עושה מי שסוגר את הגמרא והולך לישון, ומקווה שלמחרת יהיה לו יותר כוח ללמוד.

לא כן באלה שלומדים דף יומי. כשהם באים בערב, הם מנהלים מלחמה עיקשת ונוראה נגד המלאך הממונה על השינה. הם פותחים בכוח את עפעפי עיניהם העייפות, ודואגים לכך שה'דף' של היום יילמד עד תומו, טרם שיסיימו את עבודת היום. ואם יש צורך בכך, מניחים את הראש על הידיים לתנומה קצרה, וכשחוזר הכוח – משקיעים שוב את כוחות עיונם, עד סיומו של הדף. ואז, ורק אז, הולכים לישון.

כשראיתי את גודל כוח השעבוד (במובן החיובי!) של ה'דף', החלטתי שצריך גם אני להצטרף – כך, הסביר אותו היהודי.

ואת הרעיון הזה אני מבקש להביא בפניכם. אם לא מתאים לכם ללמוד 'דף יומי' מכל סיבה שהיא, זה בסדר. אבל, הרשו לי להמליץ שתלמדו 'דף' יומי (הפעם, עם מרכאות רק על המילה 'דף'). תלמדו מה שמתאים לכם – אבל עם קביעות יומית, עם שעבוד חזק, עם החלטה שהיא בגדר "חוק ולא יעבור".

אולי מתאים לכם לימוד אחר? אולי משהו המוגדר בפרק זמן ('חצי שעת לימוד חזק' יומי)? אולי 'פרקי תהילים' יומי? או פרק יומי בספר מוסר המדבר אל לבכם?

הקבלה הזו, רב כוחה להוציא מן הכוח אל הפועל את הכוחות הרדומים בכם, היא תצליח להביא אתכם לניצול יכולות שלולא קבלה זו – היו מבוזבזים, ואם לימוד של 'דף יומי' אינו מתאים לכם, הרעיון של הקביעות בודאי יהיה לתועלת!

טרם אכלה לדבר בעניין, נוסיף סיפור נוסף, ונקדיש אותו לעילוי נשמת הרב חנוך סגל (ה' ינקום דמו). אם זכור לכם, לפני מספר שנים פוצץ את עצמו מחבל מתאבד באוטובוס מס' 2, החוזר מן הכותל המערבי. נהרגו אז 21 יהודים, וביניהם – הרב חנוך.

כשהלכתי לניחום אבלים אצל בנו, שהוא ידיד יקר, הוא סיפר לי סיפור אודות אביו. ר' חנוך היה מחנך כיתה ז' במשך שנים רבות, ובין הדברים היה מעורר את תלמידיו לפני ימי הדין לקבל עליהם איזושהי קבלה. הוא הדגיש שזה יהיה דבר שבכוחם לקיימו, ושזה יהיה בינם לבין עצמם.

תלמיד אחד קיבל קבלה, עמד בה, והתעלה על ידה.

אחר שנים מספר, קיבל ר' חנוך הזמנה לחתונה. כשהוא הגיע לפני החופה, אמר לו החתן: כשהייתי בכיתה ז', והצעת לקבל קבלה כלשהי, קיבלתי על עצמי שבכל לילה לפני שאני הולך לישון – אלמד ספר מוסר במשך 10 דקות. כך עשיתי, המשכתי את זה הלאה גם אחרי אותה שנה, וזה שינה לי את החיים. לא רק בגלל שע"י כך למדתי דברים רבים שאחרת לא הייתי זוכה להגיע אליהם, אלא גם כי כל היום נראה אחרת כשיודעים שבסוף היום מחכה לימוד של מוסר.

הלך ר' חנוך, וסיפר דברים אלו לאביו של החתן.

"אכן", הגיב האב, "כל השנים ראיתי שבני סוגר את הדלת מספר דקות לפני שהוא הולך לישון, ומעולם לא ידעתי מה הוא עושה בדקות אלו. עכשיו נודע הדבר!".

סיפור זה מאד נגע ללבי. איזו הברקה נפלאה!

נסיים בחזרה שוב על משפט שהובא לעיל, והוא מטרתו של מאמר זה: גם אם לימוד של 'דף יומי' אינו מתאים לכם... בוודאי תפיקו תועלת רבה מן הרעיון של הקביעות!

בהצלחה.


עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר