דף קיט עמוד א
* המשנה הראשונה בפרק ששה עשר, המתחיל בעמוד זה, ממשיכה לעסוק בדין אשה שהלך בעלה למדינת הים.
* האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה "מת בעליך" - אם באו עדים שאין צרתה מעוברת [ולכן היא לא מותרת לשוק כי אין (ולא יהיה) לבעלה ולד] אינה חוששת שמא אשה אחרת נשא ושמא היא מעוברת, ומותרת ליבם.
* האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה "מת בעליך" - המשנה בעמוד זה סוברת כדעת רבי מאיר שלא תנשא, ולא ניתן לסמוך על כך שרוב נשים מתעברות ויולדות (ולכן צרתה ודאי ילדה והיא מותרת לשוק).
דף קיט עמוד ב
* האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה "מת בעליך" - נחלקו האמוראים אם יכולה לחלוץ לאחר תשעה חודשים או לעולם לא יכולה לחלוץ (גזירה שמא יהא ולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה).
* נשי שני אחים, זו אומרת "מת בעלי" וזו אומרת "מת בעלי" - כל אחת נאמנת על עצמה אך לא על חברתה, ולכן כל אחת מהן אסורה לשוק שמא יבמה בחיים והיא זקוקה ליבום או חליצה.