דף צד עמוד א
* אשה שידוע שמת בעלה בלא בנים וזקוקה ליבום, ובא עד אחד ומעיד שמת היבם - מובאות בגמרא שני ניסיונות להוכיח ממשניות שהעד נאמן, אך ההוכחות נדחו.
* במקרה הנ"ל - לדעת רבא העד נאמן, אך "ההוא מדרבנן" דחה את הוכחתו לכך.
* ריח הגט (אם אמר לאשה: הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם) - פוסל בכהונה.
דף צד עמוד ב
* כל עריות שבתורה שנשא אותן באיסור/בשוגג - לא צריכות ממנו גט, חוץ מאשת איש שעד אחד העיד לה שבעלה מת ונישאת לאחר והתברר שהיתה טעות - צריכה גט מדרבנן [ורבי עקיבא הוסיף גם אשת אח ואחות אשה והגמרא מבארת באיזה אופן מדובר].
* לדעת רבא בביאור דעת רבי עקיבא אסור לאדם לשאת את חמותו לאחר מיתת אשתו אך אין עונש שריפה, אך לדעת רבי ישמעאל וכן לדעת אביי בביאור דעת רבי עקיבא יש גם עונש שריפה.