דף לט עמוד א
* לדעת אביי: "ידו כידה", לדעת רבא: "ידו עדיפא מידה".
* לאחר שייבם את יבמתו - אם מעוניין לגרשה, מגרשה באמצעות גט בלבד (ולא בחליצה).
* לאחר שגרש אותה רשאי להחזיר אותה ולשאת אותה מחדש.
* לפי הלישנא הראשונה בגמרא יש מחלוקת אמוראים מה עדיף: שהאח הגדול יחלוץ או שהאח הקטן ייבם (כאשר רק אלו האפשרויות העומדות לפנינו).
דף לט עמוד ב
* לפי הלישנא השניה בגמרא יש מחלוקת מה לעשות כאשר האחים רוצים רק לחלוץ: האם עדיף שהאח הגדול דוקא יחלוץ או שלא משנה מי מהאחים יחלוץ.
* מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכוונים לשם מצוה, עכשיו שאין מתכוונים לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום, אך אם רצו היבם והיבמה לקיים מצות יבום אין בית דין כופים אותם לחלוץ.
* נחלקו האמוראים כיצד על בית דין לדעת שהאיש שבא לייבם הוא אחי המת מהאב - על ידי עדים או אפילו על ידי עדות של קרוב או אשה (וכך הגמרא מכריעה להלכה).
* לדעת אבא שאול: הכונס את יבמתו לשם נוי ולשום אישות ולשום דבר אחר כאילו פוגע בערוה והולד קרוב להיות ממזר, וחכמים חולקים.
* הגמרא מביאה שני פירושים לדברי הברייתא: "יבמה יבא עליה מצוה, שבתחלה היתה עליו בכלל היתר נאסרה וחזרה והותרה, יכול תחזור להתירה הראשון? ת"ל יבמה יבא עליה מצוה".