דף טז עמוד א
* בימי רבי דוסא בן הרכינס התירו צרת הבת לאחין (כדעת בית שמאי).
* אמר לו רבי דוסא בן הרכינס לרבי עקיבא: "אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו? שב בני שב, כמותך ירבו בישראל".
* רבי דוסא בן הרכינס אמר: מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שלושה דברים - צרת הבת אסורה (כדעת בית הלל), עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית, ומקבלים גרים מן הקרדויין ומן התרמודים.
* הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל, וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית.
דף טז עמוד ב
* הגמרא מביאה שני טעמים מדוע (לדעת רבי יוחנן וסביא) אין מקבלין גרים מתרמוד.
* "נער הייתי גם זקנתי" - פסוק זה שר העולם (מלאך) אמרו.
* "ידו פרש צר על כל מחמדיה" - זה עמון ומואב בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל הכל נפנו על כסף וזהב והם נפנו על ספר תורה, אמרו: זה שכתוב בו "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'" ישרף באש.
* לדעת רב אסי: עובד כוכבים שקידש בזמן הזה - חוששין לקידושין שמא מעשרת השבטים הוא.