דף ד עמוד א
* מדף זה מתחילה סוגיה ארוכה מאוד (שאורכה חמישה דפים) העוסקת בנושא של "עשה דוחה לא תעשה" ומסתעפת לנושא ייבום.
* המקור לכך שעשה דוחה לא תעשה הוא מציצית ("לא תלבש שעטנז... גדילים תעשה לך").
* יבמה שנפלה לפני מוכה שחין - לא כופים אותה להתייבם (אלא כופים אותו לחלוץ).
* גם מי שלא דורש 'סמוכים' [שיטת לימוד הלומדת הלכות מכך שפסוקים מסוימים סמוכים זה לזה] בכל התורה (כמו רבי יהודה), הרי שבכל זאת בחומש דברים הוא כן דורש.
* רבי יהודה חולק על חכמים וסובר שאסור לאדם לשאת את אנוסת אביו ומפותת אביו, והמקור לכך הוא או "משום דמוכח" או "משום דמופנה".
דף ד עמוד ב
* רבי יהודה דורש 'סמוכים' בכלאיים בציצית או "משום דמוכח" או "משום דמופנה". (והגמרא מקשה ודנה לאורך העמוד בטעם של "משום דמופנה")
* בגד כלאיים אסור בלבישה וכן אסור בהעלאה שיש בה הנאה (ולכן מותר למוכרי כסות להעלות את הכסות על כתפם כדי להראותה לקונים כי אין להם הנאה מהעלאה זו).
* לדעת תנא דבי רבי ישמעאל: בכל מקום שכתוב בתורה "בגדים" הכוונה היא לצמר ופשתים.