זבחים דף צז

דף צז עמוד א
* הטעם של רבי טרפון, הסובר שכלי שבישל בו בתחילת הרגל אינו טעון מריקה ושטיפה אלא בסוף הרגל, הוא בגלל ש"כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו".
* הגמרא מביאה את המקור לדעת חכמים, הסוברים שאם בישל בכלי בתחילת הרגל ממתין רק עד אחר זמן אכילה ואז טעון מריקה ושטיפה.
* מריקה ושטיפה בצונן דברי רבי, וחכמים אומרים: מריקה בחמין ושטיפה בצונן.
* האמוראים נחלקו אם לבאר את המשנה כדעת חכמים או כדעת רבי שמעון החולק עליהם וסובר שקדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה.

דף צז עמוד ב
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לכך שאינו אסור אלא מקום שבלע, וכן המקור לכך שרק הנוגע בבשר החטאת נעשה כמותה ולא אם נגע בגידין או בעצמות או בקרנים או בטלפים.
* אין עשה דוחה את לא תעשה שבמקדש (ולכן לדעת רבא: בשר שלמים נפסל כשנגע בחטאת שהיא פסולה).
* הגמרא מבררת את המקור לכך שאף הנוגע בבשר שאר קדשים (ולא רק בחטאת) נהיה קדוש כמוהו.
* המקור לחיוב לשחוט את כל הקרבנות בסכין (בכלי שרת) נלמד מקרבן עולה (מאברהם).