זבחים דף עה

דף עה עמוד א
* מדברי רב יוסף (בסוף העמוד הקודם) עולה שבקרבן אנשים שנתערבו לא שייכת הקרבה (כל קרבן לשם מי שהוא בעליו), הואיל ולא שייך לקיים בהם מצות סמיכה - ואביי מקשה על כך (בעמוד זה) מברייתא, ורבא מתרץ.
* לדעת רבי יש שיעור לזריקת הדם - והגמרא מקשה על כך, ובעמוד הבא הגמרא מתרצת בשני אופנים.

דף עה עמוד ב
* כל הדינים הנובעים מחמת קדושת הבכור (לא מאכילין אותו לנדות לדעת בית שמאי, ואין קדושתו פוקעת על ידי פדיון, ואינו נשקל בליטרא אם רצה הכהן למכרו) חלים גם על התמורה.
* למסקנת הגמרא, אם הכהן הקדיש לבדק הבית בכור שנפל בו מום, אינו רשאי לשוקלו בליטרא כדרך הקצבים.
* לדעת רבי שמעון: מביאין קדשים לבית הפסול (ומבאר רבא שיתכן שזה רק בדיעבד ולא לכתחילה).