דף קמב עמוד א
* הגמרא מבארת למסקנה שכוונת המשנה (בעמוד הקודם) היא שמותר לאדם לטלטל סל שניקב ואבן סותמת את הנקב (וזה המקרה עליו מדובר במשנה).
* רב חסדא מבאר שכוונת המשנה שמטלטלין תרומה טמאה עם תרומה טהורה זה במקרה שהתרומה הטהורה מונחת בתחתית הכלי, ומדובר בפירות שלא ניתן להשליכם לרצפה.
* הגמרא מבררת כמו מי סובר רבי יהודה שהתיר להעלות את המדומע באחד ומאה, ולא אסר משום מתקן.
דף קמב עמוד ב
* מותר להטות חבית שאבן מונחת על פיה, אם שכח שם את האבן בכניסת השבת, אבל אם הניח מדעת אז נעשית החבית בסיס לדבר האסור ואסור להטותה.
* לדעת רבן שמעון בן גמליאל (וכך משנתנו סוברת): כל מקום שיש לפניו דבר איסור ודבר היתר, יטרח בטלטול ההיתר ולא יטרח בטלטול האיסור.
* מעות שעל הכר - אם זקוק למקום הכר, יכול לטלטל את הכר בעוד המעות עליו.
* לדעת רב אשי: לא התירו לטלטל מוקצה בהנחת כיכר או תינוק אלא למת המוטל בחמה בלבד, ושלא כדעת אמוראים אחרים המתירים לטלטל כל מוקצה (ששכח במקום שאינו משתמר) כשמניח עליו דבר היתר.