דף ה עמוד א
* הגמרא מביאה שתי דעות של אמוראים למקור לדין המשנה ש"אין משלשין במכות" (=אם העדים רצו לחייב מישהו מלקות והוזמו, כל אחד מהם לוקה שלושים ותשע מלקות).
* הגמרא מביאה שתי דעות למקור לדין המשנה "אין העדים נעשים זוממין עד שיזימו את עצמן" (באמירת "עמנו הייתם במקום פלוני").
* הגמרא מביאה כמה דינים שאמר רבא בנוגע לעדים זוממים.
דף ה עמוד ב
* הגמרא מתקשה בביאור דברי רבי יהודה שאמר במשנה (בעמוד הקודם) "איסטטית היא זו ואינו נהרג אלא כת הראשונה בלבד".
* במקרה בו אשה הביאה עדים לבית דין שיעידו לטובתה בענין מסוים והוכחשו העדים וחזרה והביאה עדים נוספים ואף הם הוכחשו וחזרה והביאה כת שלישית של עדים ולא הוכחשו - נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש אם עדים אלו נאמנים (ומבארת הגמרא שהם לא נחלקו בהכרח במחלוקת חכמים ורבי יהודה שבמשנה שבעמוד הקודם).
* לדעת חכמים: עדים זוממים נענשים רק אם קודם שהוזמו נגמר דינו של הנידון בבית הדין ובתנאי שעדיין לא בוצע גזר הדין (ובניגוד לדעת הצדוקים שסוברים שהעדים הזוממים נענשים רק אם בוצע גזר הדין).
* הגמרא מביאה את המקור לכך שאין עונשין מן הדין ואין מזהירין מן הדין.
* "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת" - במשנה מובאות שלוש דעות של תנאים מדוע נאמר בפסוק זה "שְׁלֹשָׁה עֵדִים" ("אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה?").