דף קכד עמוד א
* רבה ורבא נחלקו בביאור המשנה ("כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך ר' נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך").
* לפי רבה: ת"ק מתיר דבר שמלאכתו לאיסור רק לצורך גופו, ולפי רבא: ת"ק מתיר דבר שמלאכתו לאיסור אף לצורף מקומו (אך רק כשיש תורת כלי עליו).
* הגמרא דנה האם גוזרים איסור ביום טוב משום שבת, ומסיקה שזו מחלוקת ב"ש וב"ה.
דף קכד עמוד ב
* רב סובר כדעת רבא שמותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אף לצורך מקומו.
* רש"י פוסק כדעת רבא שדבר שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו אף מחמה לצל, ודבר שמלאכו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו אך מחמה לצל ושלא יגנב אסור.
* למסקנת הגמרא: המחלוקת במשנה היא כאשר נשברו הכלים בשבת, ותנא קמא מתיר לטלטלם אף אם ראויים רק למלאכה אחרת, ורבי יהודה מתיר רק אם ראויים לעשות בהם מעין מלאכתם הראשונה, אבל אם נשברו הכלים מערב שבת אז לדעת כולם השברים מותרים בטלטול אף אם ראויים רק למלאכה אחרת ולא למלאכתם הראשונה.
* לדעת רבא: חתיכת חרס שראויה לתשמיש בחצר ונחשבת כלי, אין שם כלי פוקע ממנה אף בהיותה ברשות הרבים ולכן מותר לטלטלה.