דף לז עמוד א
* "שָׁרְרֵךְ" - זו סנהדרין, למה נקרא שמה "שָׁרְרֵךְ"? שהיא יושבת בטיבורו (באמצעו) של עולם (כמו טבור הנמצא באמצע הגוף), "אַגַּן" שהיא מגינה על כל העולם כולו, "הַסַּהַר" שהיא דומה לסהר.
* "סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" - שאפילו אין רחוקים מן העבירה, אלא רק גדר של שושנים מפסיק ביניהם, לא יפרצו בה פרצות, אלא פורשים מן העבירה.
* "כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ" - אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרמון.
* הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים.
* המשנה מבארת את אופן התראת הדיינים את העדים שמעידים בדיני נפשות.
* לפיכך נברא אדם יחידי - ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא.
* כל אחד ואחד חייב לומר "בשבילי נברא העולם".
דף לז עמוד ב
* מיום שחרב בית המקדש, אע"פ שבטלה סנהדרין דין ארבע מיתות לא בטלו: מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו, מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו, מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטין באין עליו, מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי.
* לא מעידים "מאומד" ולא "עד מפי עד" בדיני נפשות ובדיני ממונות (אך לדעת רבי אחא בדיני ממונות כן מעידים "מאומד").
* "דְּמֵי אָחִיךָ" - מלמד שעשה קין בהבל אחיו חבורות חבורות פציעות פציעות, שלא היה יודע מהיכן נשמה יוצאה עד שהגיע לצווארו.
* מיום שפתחה הארץ את פיה וקיבלה את דמו של הבל שוב לא פתחה (לטובה).
* גלות מכפרת מחצה עוון / גלות מכפרת שלושה דברים (חרב, רעב, דבר) / גלות מכפרת על הכל.