דף קמט עמוד א
* שכיב מרע שאמר "נכסי לפלוני" והוסיף ואמר "יהנה/יראה/יעמוד/ישען בהן" - הגמרא מסתפקת האם כוונתו היתה להקנות לו את הנכסים או לא.
* שכיב מרע שמכר את כל נכסיו - אם הניח את מעות המכר כפי שהם ולא השתמש בהם, ועמד מחוליו, יכול לחזור בו.
* שכיב מרע שהודה שנכסיו שייכים לפלוני - הדין הוא שהנכסים הם אכן של פלוני (ואין לומר שהודה בכך רק כדי שלא יחשבו בני אדם שבניו עשירים ואין הנכסים באמת של פלוני).
דף קמט עמוד ב
* במשנה (קמו:) נאמר ש"שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת" - וסובר רב יהודה בשם רב ששיעור "כל שהוא" היינו שיעור "קרקע כדי פרנסתו".
* רב ירמיה בר אבא סובר שגם מטלטלים נחשבים לשיור, וגם בהם השיעור הוא כדי פרנסתו.
* רבי זירא שיבח את שתי המימרות הללו, אך רב יוסף התקיף את דעתו של רבי זירא (וסובר שהמשנה התכוונה דוקא לקרקע ודוקא בשיעור כל שהוא).