דף קמח עמוד א
* שכיב מרע שאמר "תנו הלואתי (ממון שחייב לי פלוני במלוה על פה) לפלוני (לפלוני אחר)" - יתקיימו דבריו. (והגמרא מביאה שני הסברים של אמוראים מדוע דין זה לא חל בבריא אך כן בשכיב מרע).
* לדעת רב: האומר לחברו "מנה לי בידך תנהו לפלוני", אם אמר זאת כשעמדו שלשתן יחדיו - קנה.
* לדעת רב נחמן: אם אמר לחברו שמקנה לו את הדקל חוץ מפירותיו - הדין הוא ששייר לעצמו גם את מקום צמיחת הפירות, דהיינו את ענפי האילן (לפי גרסת רשב"ם ע"פ הב"ח).
דף קמח עמוד ב
* שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים: "אם במחלק" - מת קנו כולן, עמד חוזר בכולן, "אם בנמלך" - מת קנו כולן, עמד אינו חוזר אלא באחרון.
* לדעת רב נחמן: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ועמד - חוששים שמא יש לו נכסים במדינה אחרת, ואז זו "מתנת שכיב מרע במקצת" שאם עמד אינו חוזר (אא"כ הדגיש שנותן את כל נכסיו, או שמוחזק לנו שאין לו נכסים במדינה אחרת).
* הגמרא מכריעה ששכיב מרע שנתן את כל נכסיו לאחד, ואח"כ חזר בו במקצת הנכסים ונתן אותם לאחר - נחשב הדבר שגילה בדעתו שרצונו לחזור בו מכל המתנה שנתן לראשון, ולכן למעשה זו "מתנת שכיב מרע במקצת" שדינה כמתנת בריא.
* כאשר השכיב מרע הקדיש / הפקיר / חילק לעניים את כל נכסיו ואח"כ עמד מחוליו - הגמרא מסתפקת אם הדין הוא כמתנת שכיב מרע שעמד מחוליו שיכול לחזור בו או לא.