בבא בתרא דף לא

דף לא עמוד א
* אביי חולק על רבה וסובר שאין אדם נאמן מכח "מה לי לשקר" על דבר שהעדים מכחישים אותו.
* במקרה בו אדם עוקר ומכחיש בטענתו השניה את טענתו הראשונה - אינו טוען וחוזר וטוען.
* במקרה בו אדם בטענתו השניה אינו חוזר כלל מדבריו הראשונים אלא רק שמוסיף עליהם - טוען חוזר וטוען.
* במקרה בו אדם טוען טענה שניה המכחישה במקצת את דבריו הראשונים אך יש בה בכדי לתקן את דבריו הראשונים - נחלקו עולא ונהרדעי אם טוען וחוזר וטוען, ופוסקת הגמרא שחוזר וטוען.

דף לא עמוד ב
* 2 כתות עדים המכחישות זו את זו - נחלקו רב הונא ורב חסדא אם כשרות לעדות אחרת.
* רב נחמן פסק בהתחלה שלא חוששים ל"זילותא דבי דינא" (=שמא ילגלגו בני אדם על בית דין ויאמרו שחוזרים הם ממה שפסקו בתחילה), ולאחר שהקשו עליו מברייתא טען שיש לחשוש, אך לבסוף פסק שאין לחשוש כי כך סוברים כמה תנאים גדולים.