בבא בתרא דף ל

דף ל עמוד א
* במקרה של "שכוני גוואי" רבא פסק שיש להעמיד את הבית ביד הלוקח, ובמקרה של "נכסי דבי בר סיסין" פסק שיש להעמיד את השדה ביד המוכר, ורב נחמן פסק להיפך - והגמרא דנה בישוב הסתירה בפסקים שלהם (והרשב"ם פסק בשני המקרים כרב נחמן).
* עשוי אדם להיות טרוד במסחרו במשך 30 יום ולא לדעת שאדם מחזיק בביתו, ולכן חזקה זו לא נחשבת לחזקה.

דף ל עמוד ב
* הגמרא מביאה 4 מקרים (עם פסיקת רבא) שבהם אדם ערער על עיקר המכירה שקנה המחזיק מהמוכר וטען שהוא בעל הקרקע ולא אותו אדם שמכר הקרקע למחזיק.
* חכמים (החולקים על אדמון) מודים שיתכן שאדם יאמר דברים היכולים לשמש כראיה נגדו (וזאת מתוך אינטרס מסויים), ולכן אין דיבורו זה נחשב כהודאה גמורה.