בבא בתרא דף כו

דף כו עמוד א
* לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו בארץ ישראל 4 אמות ובבבל 2 אמות - מרחק זה הוא כדי עבודת הכרם (שכשיחרוש את אילנותיו לא יהא צריך להכניס מחרישתו לתוך שדה חבירו).
* דקל הנותן פירות בשיעור קב - אסור לקוצצו, וכמו כן יש בזה חשש סכנה (מסופר על מישהו שנפטר בעקבות כך).

דף כו עמוד ב
* מצר (=רצועת קרקע) שהחזיקו בו רבים לעבור דרכו - אסור לקלקלו ולסתמו.
* במשנה (בעמוד א) נאמר שאם היה חופר בור ושורשי אילן חבירו מעכבים בעדו מלחפור, הרי הוא קוצץ את השורשים - והגמרא (בעמוד ב) מתלבטת למי שייכים העצים הקצוצים.
* לדעת עולא: אילן העומד בסמוך לגבול שבין 2 שדות בתוך 16 אמה לשדה האחרת - גזלן הוא (כי יונק משדה חבירו), ואין מביאין ממנו בכורים (כי זה לא נחשב "בארצך").