דף קטז עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא כשיטת רב יהודה (הסובר שהחובל (=נוטל כמשכון) את ה'ריחים' או ה'רכב' של הלוה - לוקה אחת ולא שתים).
* אדם שיש בידו חפצים שהיו מוחזקים שהם של אחר, והם דברים העשויים להשאיל ולהשכיר אותם, ואמר "לקוחים הם בידי" - אינו נאמן.
דף קטז עמוד ב
* פרק עשירי ("הבית והעלייה") המתחיל בתחילת עמוד זה עוסק בדיני שותפים.
* הגמרא מבררת מדוע בדין הראשון במשנה ("הבית והעלייה של שנים שנפלו שניהם חולקין בעצים ובאבנים ובעפר") לא ניתן לברר מה שייך למי.
* הבית והעלייה של שנים שנפלו, אם היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו, נוטלן ועולות לו מן החשבון - לדעת רבא: עולות לו לפי חשבון שבורות (היינו, שחברו לוקח מספר שווה של אבנים שבורות), ולדעת אביי עולות לו לפי חשבון שלימות.
* הדר בבית והשכיר לחברו את העלייה ונפחתה העלייה (רב: ברובה, שמואל: בארבעה) ואין בעל הבית רוצה לתקן, ומדובר כשאמר לו "עלייה זו שעל גבי בית זה אני משכיר לך" - הרי בעל העלייה יורד ודר למטה עד שיתקן לו את העלייה (לדעת ת"ק).