בבא מציעא דף קי

דף קי עמוד א
* שטר משכון שהיה כתוב בו שהוא "לשנים" מבלי לפרט לכמה שנים, והמלווה טוען שהוא לשלוש שנים והלווה טוען שהוא לשנתיים, וקדם המלווה ואכל מהפירות בשנה השלישית - נחלקו האמוראים מי נאמן.
* במקרה שנחלקו המלווה והלווה על מנין השנים שהקרקע ממושכנת למלווה (חמש שנים או שלוש שנים) והמלווה טוען שאיבד את השטר - נחלקו האמוראים מי נאמן.
* אריס ובעל הבית שמתווכחים מהו שיעור השכר שקבעו לאריס - לדעת רב יהודה: בעל הבית נאמן, ולדעת רב נחמן: הכל כמנהג המדינה (כפי גובה שיעור השכר הנהוג במדינה).

דף קי עמוד ב
* במקרה שיש ויכוח בין יורשי הלווה למלווה מי השביח את הקרקע (שממנה בא המלווה לגבות את חובו), יורשי הלווה או הלווה עצמו - רבי חנינא סבר לומר שעל המלווה להביא ראיה שהשביחה הקרקע בחיי הלווה, ורבי יוחנן סובר שעל היורשים להביא ראיה שהם השביחוה (ואז משלמים להם כסף עבור השבח).
* בברייתא מובא המקור לדין המשנה ששכיר יום גובה כל הלילה ושכיר לילה גובה כל היום.
* שכירות אינה משתלמת אלא בסוף.
* לשכיר יום יש לשלם את שכרו עד סוף הלילה שלאחר מכן, ואם לא ישלם הרי שעובר על "לא תלין", ואם השהה זמן רב נוסף אינו עובר שוב על "לא תלין" אלא על איסור "בל תשהא".